יוני רכטר ואבנר קנר נפגשו לראשונה כשהיו תלמידי תיכון ושיחקו כדורסל בקבוצות מתחרות, אך רק ב-1974, בתקופת לימודיהם באקדמיה למוסיקה ובזמן שרכטר היה בלהקת כוורת, גילו שבנוסף לאהבה משותפת לביטלס, חולקים השניים גם רצון ליצור מוסיקה שונה מהפופ המקובל. הם החליטו לעשות זאת יחד, ומאחר שניגנו בשני פסנתרים, קראו לעצמם 14 אוקטבות, כמספר האוקטבות בשני פסנתרים. בנו
הצמד, שנראה ב-1974 שונה ותלוש מכל מה שמקובל בפופ-רוק הישראלי, הגיע להפקת אלבום בזכות המפיקים אשר ביטנסקי, שהכיר את רכטר מימי היותו אמרגן כוורת, וצביקה כגן מחברת התקליטים "ישראדיסק". הם היו אלה ששיכנעו את בעל החברה, אבשלום רובין, להשקיע מרווחי "פסטיבל הילדים", שמאוד הצליח באותה תקופה, בהפקה הניסיונית, שלא היה צפוי לה שום רווח כספי. "ישראדיסק" הקציבה ל- 14 אוקטבות 50 שעות אולפן בלבד (זמן שבדרך כלל מספיק בקושי להקלטת שיר אחד), וכך נוצר אחד האלבומים המעניינים במוסיקת הרוק הישראלית האחרת.
האלבום "14 אוקטבות" הוקלט באולפני "טריטון" כמעט בהופעה חיה. את הפלייבקים הקליטו בטייק אחד, ולעיתים נשארו בהקלטה טעויות בנגינה (שרק רכטר וקנר שומעים). לשירה הקדישו קצת יותר זמן, אך לא מספיק כדי להשוות בין רמת הביצוע של האלבום לבין המוסיקה המקורית שהייתה בו.
בהקלטות קנר שר וניגן בפסנתר, פסנתר חשמלי ומלוטרון, רכטר שר וניגן בפסנתר, פסנתר חשמלי, מוג סינטיסייזר ואורגן האמונד. לנגינה בתופים וכלי ההקשה הצטרף זוהר לוי , ששר גם את "בלוז שקט מהדרך". בחלק מההקלטות התארחו חברי כוורת ונגנים נוספים: מאיר פניגשטיין, אלון אולארצ'יק, יוסי פיאמנטה, אפרים שמיר, שלמה גרוניך ועוד.
באלבום חתומים רכטר וקנר במשותף על הלחנים כיוון שהחליטו, כמו לנון ומקרטני, להתחלק בקרדיטים. כך נזקף לחנו של רכטר ל"דמעות של מלאכים" גם לזכותו של קנר, ו"קטע פה מינור" של קנר נושא גם את שמו של רכטר. עם זאת, רבים משירי האלבום נוצרו תוך שיתוף פעולה. בין הבולטים בהם היו "דמעות של מלאכים" ו"בלוז שקט מהדרך" (מ' דן מינסטר), "כשאור דולק בחלונך" (מ' עמוס אטינגר) ו"לא טוב היות האדם לבדו" (מ' נתן זך). רכטר וקנר כתבו יחד מילים לשיר אחד - טקסט נונסנסי בשם "אומקא גומקא", וקטעים אחדים היו ללא מילים: "קטע איתי", "קטע פה מינור" ו"שבע פי שלוש".
בינואר 1975 הגיע לרדיו השיר הראשון של 14 אוקטבות, לחן חדש ל"כשאור דולק בחלונך" של שלישיית גשר הירקון. השיר לא הפך להיט, וגם שאר שירי אלבום לא זכו לתשומת לב רבה ברדיו באותו זמן. אפילו "דמעות של מלאכים", שהוצג למצעדי הפזמונים באפריל, כלל לא נכנס. ההופעות המעטות של 14 אוקטבות התאפיינו במופנמות ואיפוק. כמעט ללא דברי קישור ניגנו השניים את המוסיקה המורכבת שלהם, כשרק קטע אחד במופע היה "הומוריסטי": רכטר וקנר ניגנו בו את נעימת הסרט "העוקץ", ותוך כדי נגינה רצו והחליפו זה את זה בישיבה ליד הפסנתר.
אחרי 20 הופעות, חלקן במשותף עם שלישיית קצת אחרת, הגיעה הרפתקת 14 אוקטבות לסוף דרכה, כשרכטר וקנר הקדישו זמן רב לעיסוקיהם האחרים. הסיום היה במופע "הכל זורם" שהופק על ידי גלי צה"ל, מופע בניצוח המוסיקאי דניאל שליט, ששילב תחומי מוסיקה שונים: יצירות "רציניות" כרביעיות מיתרים של משה זורמן ויאן רז'ינסקי, ג'אז-רוק-קלאסי של רכטר וקנר ושירים בהשתתפות עדי עציון, גידי גוב, יצחק קלפטר, שם-טוב לוי, אפרים שמיר ואחרים. רכטר הלחין למופע קטעים אינסטרומנטליים כ"קונצרט זוטא", "נמרוד" ועוד. קנר הלחין שירים כ"המוות בקצות מחשבותי" (מ' של גידי רוזנטל) ששר גידי גוב ו"קצה השדה" (מ' יהודה עמיחי) ששרו גוב, שמיר, שלמה יידוב ואבנר יפעת בליווי רביעיית מיתרים.
באוקטובר 1975, אחרי שלושה חודשי הכנה, הוצג המופע "הכל זורם" פעמיים במוזיאון תל אביב, ולמרות הביקורות המתלהבות הוא לא יצא כאלבום ולא הופק שוב לבמה. בישראל של אמצע שנות ה-70 זו נחשבה מוסיקה מורכבת וקשה מדי. 14 אוקטבות לא זכתה להצלחה מסחרית, אך אלבומה משך את תשומת ליבם של מוסיקאים רבים, ובראשם אריק איינשטיין. הוא השמיע את המוסיקה שלהם ב"ציפורי לילה" בגלי צה"ל, הקליט גירסאות משלו לאחדים משיריהם ועבד עם רכטר וקנר כמלחינים ומעבדים בכמה מאלבומיו. פירוק הלהקה היווה התחלה של קריירה מוסיקלית מפוארת לשניהם.
