"מוות תמיד היה חידה עבורי , אבל בשנים האחרונות הנוכחות שלו הפכה לצל קבוע בחיי. התחושה שחייך יכולים להיגמר בפתאומיות בכל רגע שבו אתה יוצא לרחוב, יושב בבית קפה, נוסע באוטובוס או מבצע אחת מאותן אלפי פעולות קטנות המרכיבות את סדר יומך, גרמה לי לתהות לא מעט על הדרך שבה נתפס החידלון. פעמים רבות מדי מצאתי את עצמי מתבונן במצבות טריות ובכותרות מדממות של עיתונים ושואל את עצמי מה המשמעות של כל זה? האם יש בכלל משמעות למוות כזה או אחר? ובעיקר תהיתי מדוע המוות נתפס כהפתעה גדולה ועצובה כשברור לחלוטין שהוא הדבר היחידי שבוודאות יקרה?"
זהו הרקע שסיפק דויד פרץ לאי.פי השני של העברה: אופקים העוסק במוות. העברה: אופקים יצאה לדרך ב-2002, כאשר בן צברי דחק בדויד פרץ להוציא חומרים לאחר שזמן רב מדי עבר מאז חומריו הקודמים של פרץ עם להקת בלובנד. צברי הציע את השם בנימוק של "העברה של השירים מתרבות אחת לשנייה ופתיחת אופקים חדשים". ה-EP הראשון (העברה: אופקים 1) מתרכז בעצב ושלושת שיריו תורגמו ובוססו על פי השירים "silver planes" של hrsta (מטוסים כסופים), "rainbow of gloom" של papa m (קשת עגומה) ו-"sad i am, glad i am" של פאטי ווטרס (עצוב). באי.פי התארח איתן פישר והוא יצא בדצמבר 2002 בפאקט רקורדס (ומאוחר יותר בקקטוס, הלייבל של פרץ).
כעבור שנה, בעקבות אחד מהפיגועים באוטובוסים, תהה על המוות (כמפורט לעיל) והחליט שהנושא רלוונטי דיו כדי להקליט אלבום שהמוות יהיה בו נושא מרכזי. שוב נכנס עם בן צברי לאולפן ויחדיו הקליטו חמישה שירים שיצאו ב"העברה: אופקים 2" (ידוע גם בשמו "מוות"). הפעם השירים תורגמו והושראו מהמוסיקאים צ'ארלי פאטון (הוא יבוא), רברנד גארי דייויס (למוות אין רחמים), ג'ון פאהי (רקוויאם לג'ון פאהי) ומיסיסיפי ג'ון הרט (בנות הים יפלרטטו איתי), כולם אגדות בלוז מאיזור הדרומי של ארה"ב, במיוחד המיסיסיפי דלתא (הסברים על כ"א מהם בלינק המצורף). שניים מהשירים אינסטרומנטלים (פעמונים, רקויאם לג'ון פאהי). כמו-כן תורמת קולות רות דולורס וייס (ששיתפה פעולה עם פרץ בעבר בשיר "כשהלילה יורד" מתוך פסקול הסרט "המסע הארוך", אותו כתב פרץ). ההקלטות התבצעו בחדר השינה של פרץ כשהחלון פתוח "בכדי לקלוט את השקיעה" כדבריו.
