אלון ברגבאום הוא לעניות דעתנו אחד הקולות הטריים המעניינים והכשרוניים באינדי הישראלי, במיוחד זה הדובר את שפת אמנו, שכדאי מאד לשים אליו לב.

כבר בגיל 15 החל להופיע עם שירים שכתב והלחין, בעיקר בפאבים ומועדונים בכרמל, עם ובלי להקות שונות בהן היה חבר. ברגבאום אף היה סקסופוניסט בתזמורת קלאסית, ממנה נזרק לאחר שלא הסכים לנגן בקבלת פנים לראש הממשלה הטרי דאז, בנימין נתניהו...

ב-2001 הופיע בפסטיבל הפסנתר בעיריית תל-אביב וכעבור שנתיים פצח בהקלטות אלבום הבכורה, "משחקי חברה". האלבום, שיצא ב-2005, הופק עצמאית והופץ דרך נענע. מתוכו צילם מספר קליפים (למשל לשיר הנושא ול"יהונתן הקטן" המוצלח). לאחר צאתו פצח בסיבוב הופעות. לצידו איגד הרכב שכלל את שני חברי Que לשעבר נדב כץ (גיטרה) וטל מילר (תופים), ובמסגרת סיבוב ההופעות ביצע את השיר "איך לפעמים אני" של מאיר אריאל, שזכה לתגובות מצויינות ולבסוף הוקלט ויצא כסינגל.

לאחר סיום מסע הופעות זה, ערך כמה מופעי יחיד בהם ניגן על פסנתר וגיטרה (בין היתר זכורה הופעתו בפסטיבל פולקל'ה כאשר חיקה את הקליפ של Subterranean Homesick Blues לבוב דילן, משם לקוחה התמונה). ב-2006 עבד במקביל על כתיבת מוסיקה לסרט "אני טוני" שהוצג בפסטיבל דוקאביב, השתתף כבאסיסט במופע של דון ויקטור ובסוף השנה שיחרר את האי.פי "באמצע". במהלך 2008 ולמשך שנה חזר לאהבתו אל מאיר אריאל והחל להריץ עם יוסי בבליקי ואלברט סופר את "הואיל וזה לא יועיל", מופע המחווה לאלבום "רישומי פחם" של מאיר אריאל. המופע נחל הצלחה גדולה בתל-אביב ובעקבות הביקוש אף נדד לבאר שבע וירושלים.