מאז תחילת שנות התשעים פוקד איתן רדושינסקי את במות האינדי הישראלי בהרכביו המגוונים, שלעולם חשפו צדדים משובשים, מוטרפים, מערבלים את גבולות המטאל וההשפעות הסביבתיות.

רדושינסקי החל לפלרטט עם המוסיקה בתיכון בלהקה בשם שושנה פרלמוטר והמשתמשים. בתחילת שנות ה-90 ניגן בהרכב בשם פרוזדור, שבו שותפו טל כדורי (שירה), רונן אפטיקר (באס) ויוסי בכר (תופים). הלהקה הותירה אחריה שיר אחד רשמי, "צפורי הדאגה" באוסף "אינדי 2 - החדשני". ב-1992 הוקף בשלישיה אחרת - הסולן מארק ספירס, הבאסיסט עידן אירלנדר והמתופף דדי חזן (שתופף בהרכב המוקדם של בלובנד, חלומות פופ רטובים). ההרכב, מאשרום סימפוני, כיסח את הבמות במטאל אגרסיבי שנתמך בפאנקי. הלהקה הקליטה אלבום בשם Bigger ובו גירסא ל"אמסטרדם" של ז'אק ברל אך האלבום נגנז והלהקה התפרקה.

ב-1995 עבד על פרויקט סולו שנקרא "רדושינסקי". לצידו נגנו המתופף רן קליין והבסיסט עידן אירלנדר שהיו עמו במאשרום. הצטרפו אליהם הגיטריסט רונן אפטיקר והקלידנית ורד יעקב וביחד הקליטו אלבום שנגנז, אך הספיק להקרא "ללכת עד הסוף". החומר שכתב היה בעברית. ההרכב הופיע מעט, במיוחד בלוגוס.

ב-1996 ניגן לראשונה עם חגי פרשטמן (עמו יצעד דרך ארוכה בעתיד) במסגרת ההרכב ספיידר מאכר, שהחל את דרכו בתל-אביב והמשיך לברלין. ההרכב הוקם על ידי חובב העכבישים והפאטיש גיל בסרב הידוע גם כ"גילי ספיידר" וגם כ-THE LEAF. ההרכב הקליט אלבום בשם Synthetico ב-1998, שראה לבסוף אור בסוף 2005 בלייבל הגרמני Phonector.

הרכב זה הקים בגרמניה לייבל בשם עכביש, בו יצאו שלושה אלבומים: של ספיידר מאכר, אי.פי של ג'מיני קריקט (Urban Dive) ואי.פי של גפן, הרכב הטריפ-הופ של הזמרת גפן מירון, שגם עמה ניגן רדושינסקי. הלייבל מוקם באולפני בבלסברג בפוטסדאם (ליד ברלין).

עם חזרתו של רדושינסקי ופרשטמן לארץ, חברו לאסף שריג להקמת Elbow. עם הפצעת הלהקה הבריטית באותו שם, שינו את שם להקתם ל-Toxic Lucy. ההרכב הקליט תקליטון שדרים בעל ארבעה שירים, אחד מהם נכתב ע"י רדושינסקי ונקרא Plastic Peacock. בהקלטות הצטרפו אל השלושה תום ברגר בקלידים וגיא שטרנברג במוג ובס (שניהם ניגנו גם בספיידר מאכר ובג'מיני קריקט) ואלדד קרן ועידן אירלנדר (שוב הוא) בבאס.

ב-2000 פרשו רדושינסקי ופרשטמן מן ההרכב והוחלפו ע"י הגיטריסט גילי דדיה והמתופף טל לבני ושם הלהקה שונה סופית לווקי טוקיז. הצמד החליט להתמקד בהרכב מוטרף בשם מידנייט פיש ששילב פרוגרסיב נויז, Pאנק אלקטרוני, ג'אז ועוד. ב-2001 המשיך רדושינסקי לשנות הרכבים וסגנונות, הפעם עם דניאל זייבלט על התופים ודני אברג'יל על הגיטרה, הקים טריו הארדקור אינדסטריאלי בשם פלסטיק פיקוקס, ע"ש אותו שיר שחיבר בווקי טוקיז. עם הרכב זה הקליט רדושינסקי את אלבומו הרשמי המלא הראשון (שגם יצא לאור) בשם Radio Death, שיצא בלייבל פאסט רקורדס (2002). בסוף אותה שנה החליף פרשטמן את זייבלט (שהצטרף אל להקת הגבעות ואל הפילהרמונית, להקת הליווי של אביב מארק). עם פרשטמן הקליטה אלבום נוסף בשם Cycle of a Donkey אך זה לא הספיק לראות אור, מחמת פירוקה של הלהקה בתחילת 2005. דני אברג'יל יקים לעתיד את גיישה נו.

לאחר גניזת האלבום ודעיכה רגעית של פעילות הלייבל, חזרו פרשטמן ורדושינסקי לגרמניה, אל אולפניו של גיא שטרנברג, להקלטת חומרים חדשים. משחזרו לארץ, הוסיפו להקלטות צלילים נוספים פרי שיתוף פעולה עם מאיה דוניץ, אייל תלמודי, עידו בלאושטיין (Useless ID), מתן ארגס (פרברים רפיוג'יז), חזי שוחט ועוד. השניים שילבו את שמות שני הרכביהם הקודמים וכינו את ההרכב החדש מידנייט פיקוקס. החומרים יצאו ב-2005 באלבום It's a Brutal Machine. את הסגנון באלבום כינו CircusCore - שילוב של הארדקור רוק, מוסיקה ערבית וקברט, וכפי שתוארו, "כשעבדל וואהאב פוגש את מייק פאטון".

ב-2007 הקליט עם המידנייט פיקוקס את אלבומם השני "שלוש". הפלסטיק פיקוקס המקוריים חוו מין איחוד זוטא כאשר הצטרפו לאסף שריג להקלטת האי.פי Fat Elvis של האחרון, שראה אור ב-2009 בלייבל פיתקית. באותה שנה ליווה את גילוז בהופעות חיות ואילו זה בתמורה הצטרף כקלידן אל רדושינסקי ואורי פרוסט (גיטרה) להרכב חדש בשם Mambo Mambas, אשר ערך מספר הופעות ב-2009, בין היתר בפסטיבל אינדי נגב השלישי. בסוף השנה קיים הופעה חד פעמית של אוונגארד נויז עם מאיה דוניץ, אהרן דוגאן (גיטרה) וג'ו טומינו (תופים) תחת השם Prototype 2.