אמנים ביזארים לא מתים, הם רק מתגלגלים אנרטית אל תחפושתם החדשה. אדם קומן, לשעבר סולן המיותרים, מיתג עצמו מחדש ב-2008 כטרובדור שיכור אשר "הולם, פורט ודופק על גיטרה קלאסית חבוטה וזועק בקולו שירים של שיכרון וכאב באותנטיות דוקרנית ללא הגברה".
עד 2008, קומן היה איש של הרכבים. להקת האם היתה המיותרים כאמור, ולאחר שלושה אלבומים וסרט דוקומנטרי בבימויו של עמית איצקר התפזרו חבריה מחלל הפטיפון אל תהומות הנשיה. אדם בלומנטל הצטרף אל Evil Speakers ואל אוזפה, שתי להקות ששרדו מעט מדי והתאיידו ללא חומרים רשמיים. דורון תמיר התמקד בניהול המועדון ומאוחר יותר הצטרף אל הPאנק המעורער של אכזבות'. קומן תרם את חלקו כנגן מן השורה עבור להקתו של ניתאי גבירץ ניתקס (אלבום בודד יצא ב-2005 בפאסט) והפציע מחדש כגיטריסט בלהקתו של דיויד בלאו Blau and The Good Band (עם אותו גבירץ, אגב).
אך במקביל טיפח בסתר קריירת סולו. לראשונה הגיח כהופעת טרום פולקל'ה 3 במפלס העליון של מועדון לבונטין 7 עם אותה אקוסטית, קולות שבר ומצב צבירה אלכוהולי. עם טקסטים חריפים לא פחות מהמשקאות, בלדות בלוז נושנות על מצע אקוסטי מינימליסטי, הקליט ב-2008 את אלבום הבכורה שלו, "שירים של שיכורים", שיצא בלייבל "דג במים", אותו ניהל הצמד TV Buddhas (יובל הרינג ומיקי טרייסט). מכיוון שהמכורים לטיפה המרה - דרכם להשתכר שוב, לא מאוחר מדי לאחר צאתו, עוד בטרם נספגו אדי המסטוליות של האלבום הראשון, שיחרר קומן אסופת שירים נוספת, לואו-פיית יותר, תחת הכותרת "עוד שירים של שיכורים".
לאחר שחרור צמד האלבומים ה"שיכורים", נעלם קומן מהסצינה, לימים עבר לגור בפראג, ודווקא אחיו יותם פרץ קדימה כאשר שיתף פעולה עם עמי שלו (סאבוויי סאקרס ועוד), כצמד בשם דקס וקומן, שהזכיר מאד את המחוזות של אדם - הופעות מחורעות של יותם על הסקסופון ועמי שלו על כלי הקשה. אלא שב-2024, כ-15 שנים לאחר אלבומו האחרון, "חטף" מאחיו את עמי שלו לטובתו והוציא עמו אלבום בהפתעה בשם "שירי כינור ותוף", בו ניכרו השפעות של מוזיקה עממית (רומנית, מצרית, רוסית, בלקנית) וקלאסית (בארטוק, שניטקה). בהקלטות האלבום התלוו אליהם עדי גלברט (קונטרבס, חצוצרה, סקסופון, קלרינט בס) ואורי בראונר כנרות (בגלמה).