אם נתאר לרגע את הציור המפורסם של האבולוציה מהניאנדרטל המכופף ועד ההומו ארקטוס ונלביש עליו את הרוק/מטאל הישראלי לדורותיו, הרי שבעת החדשה, אין ספק שהמטאל הישראלי זקוף לחלוטין עם אקטים מצליחים מקומית (היהודים) וגלובלית (סיילם, אורפאנד לאנד). השאלה מי יכול לציין את אותו יצור גוחן שהילך כאן בראשית הימים.

אִמן (Eman), מין תורה רוחנית לפיה כל אדם הוא בריאה ייחודית ועליו למצוא ייחודיות זו בדרכו האישית והמיוחדת ושמיושמת בארץ בישוב אחד בלבד (מעלה צביה בצפון הרחוק), הוא גם השם שניכס לעצמו הרכב הרוק האנונימי שמוביליו הם שי בלומן וצח בלינסון. המוסיקה נעה בתפר הדקיק שבין הרוק למטאל, לעתים כסאחיסטי אבל לא באמת כסאח. בין מוניקה סקס ליהודים, למשל. בימים ההם, עידן שבו MTV חדר לכל בית והעתיר בום מוסיקלי על ראשי להקות הרוקסן (וכמה מכוכבי הרשת דאז - לאש, רדיוהד ובייבס אין טוילנד - אף הגיעו להופיע במועדון המיתולוגי), אִמן נשמעו כאילו שמעו קצת יותר מדי הייר-מטאל בואכה הפרהיסטוריה של הגראנג' (למשל Alice in Chains בתקופת פייסליפט), כך שבתרשים האבולוציוני הם בהחלט יכולים להשתלב בראשיתו...

הלהקה הקליטה אלבום בודד בשם "אחד ואפס", שראה אור ב-1994 בהד ארצי, בתקופה שהמחלקה העברית שלהם עוד יכלה להרשות לעצמה לקחת סיכונים לא מחושבים שכאלה, אך הלהקה נותרה פלונית אלמונית כמעט כמו התורה שעל שמה היא נקראת. ניר בכר המתופף הגיח כעבור כמה שנים בהרכב הרוק הכי-טוב-למשך-רבע-שעה נובה ואילו שמו של שי בלומן, שהיה מעורב בכתיבת כל השירים וברוב הלחנים, הוזכר כסולן הרכב רוק פסיכדלי בשם עין כחולה שפעל בין 1998-9, ושאחד מחבריו (דוד ברדיצאנסקי) התגלגל לעמדת הגיטריסט של Dub LFO. ב-2006 הצטרף עודד אהרון אל בלומן וברדיצאנסקי להרכב האינדי רוק Pig Stabbers. מי שבאמת הפתיע היה ינון יהל, ששינה כיוון לרחבות הריקודים, שם מצא שפה משותפת עם אליל הטראנס של הקהילה ההומולסבית עופר נסים והזמרת מאיה סימנטוב, עמם הפיק אלבום מצליח ("First Time"), שהיווה ירית פתיחה לקריירת דאנס ואלקטרו מאוחרת.