סיפור בשתי מערכות, כאמור. המערכה הראשונה החלה ב-1992, כאשר הלהקה הצעירה בחרה בתחום עצמאי, ייחודי ולא מקובל בתקופה של פריחת רוק סטנדרטי למדי (תקופת הרוקסן): הם יצרו שירים מקוריים עם אוירה של סרטי אימה ומדע בדיוני של שנות החמישים דרך מחזות זמר, סרטי הרפתקאות וריגול ועד אופרות הרוק של שנות השבעים. הייחוד הזה משך את תשומת לבו של דב זעירא, מחברת "התקליט חיפה", שיגבה אותם מאז ואילך. 

ההרכב המקורי כלל לצד אריה פיין את הזמרת לילך נסטוביץ, הקלידן אריק טיקמן לגרקוויסט ויהודה "יוג'י" גבאי, שניגן בכלים רבים ואף עזר בעיבוד ובהפקה מוסיקלית. הרכב זה הקליט את השירים הראשונים (שרובם נכתבו ע"י אורטויה לדנר), אשר הופיעו מאוחר יותר באלבום הבכורה "קומדיה של סיוטים", בו התארחו גם בין היתר אבי סינגולדה (גיטרה) והזמרים רוית יוספי, שמואל קלוסקי, אבי קרפל, מני ג'יקובסון, שרון ליפשיץ ואחרים. האלבום גרר תגובות פושרות, שהוציאו את הלהקה לחופש לשלוש שנים.

ב-1996 החלה הלהקה לעבוד על שירים חדשים בעיבוד ובהפקה מוסיקלית של גיל אלון (מאתניקס) ובהרכב חדש כמעט לגמרי. פיין נותר השריד היחיד כאחראי לכל הלחנים, לנגינה באורגן ובפסנתר ולשירה. לצידו התקבעה לדנר. מסביבם התקבצו לחילופין ולסירוגין הבאסיסטים אריאל קרס (השפן הנכון) ותום מוכיח (זקני צפת), המתופפים יובל קיינר (זקני צפת) ומיקי אנג'ל, הגיטריסטים/ות אלידע רמון, אריאל תגר ושירלי באזל, ועוד (זאב התשבי בנאומים ועוגב, גיל אלון בגיטרות ותכנותים). בחלק מהקטעים התארחה לילך נסטוביץ בקולות רקע ואילו שמו של החבר השלישי בהרכב המקורי, אריק טיקמן לגרקוויסט, הופיע באלבום רק כאחד מכותבי המלים בשיר "שעת הארגמן". כסולנית הלהקה נבחרה השחקנית קארין אופיר, מה שהפך בהמשך לסמל ההיכר של הלהקה - שירה ע"י שחקניות צעירות, לעתים אך בסטטוס של כוכבת עולה. השירים החדשים נכתבו אף הם ברובם ע"י לדנר. האלבום המלא, "הבלט הבלתי גמור", ראה אור ב-1999 ואף זכה לרמיקס של שלומי קאופמן לשיר "ארוחתו של תינוק". אך גם האלבום הנ"ל נחל כשלון חרוץ ובכך הסתיימה המערכה הראשונה.

בין המערכות, עברה הלהקה מתיחות פנים תכופות וכך נצפו בשורותיה בזמן כזה או אחר שרית שצקי, רודי ברזין, איתי מטוס ועוד. אלבום הופעה עם יסמין אבן הוקלט ונגנז.

המערכה השניה החלה בתחילת המילניום החדש. העברית נזנחה כללית לטובת שירים באנגלית, האוירה השלטת הפכה לפסיכודליה של שנות השישים מבית מדרשם של הביץ' בויז (כלומר הרבה ריוורב וסרף וקלידים אלקטרונים) והצד הויזואלי קיבל חיזוק משמעותי עם יצירתם של קליפים לשירים, שזכו בהמשך, עם עליית ערוץ המוסיקה הישראלי, לדחיפה נוספת.

ב-2002 הוקלט אלבום ההופעה Made on Pathephone, לדעת אתר זה - אחד האלבומים הטובים ביותר שהוקלטו באינדי הישראלי, אם לא ה-. האלבום הוקלט במועדון הפטיפון ע"י עמי שלו (טרום תקופת מונוטוניקס). טמנו ידם בקלחת: הסולניות אליס D ואפרת כהן (שהתפרסמה באותה עת בטלנובלה מיכאלה), הגיטריסט אריה הספרי (איקרוס), הבאסיסט בני בן אפרים והמתופף מיקי אנג'ל. עוד התארח: נעם רותם. נוצרו קליפים לשירים "Art Collection", "Sweet Naroli", "Made in Japan", "Roll Carousel", "Angela's Combination". נדמה שהלהקה חיפשה מיתוג חדש גם בשמה, כך שעל גבי העטיפה נרשם שם הלהקה באנגלית The Energy Sickars, מה שאף זה ישתנה מהר מאד.

קשה להגדיר את האלבום כהצלחה בזמן אמת, אך הרוח החדשה נשאה פרי כאשר הלהקה הפכה להיות יותר ויותר מעורבת בצד החברתי של המפה. כך, ב-2004, הקליטה שיר מחאה נגד ניסויים בעלי חיים עם להקת Grey בשם Act Like The Monkies, שלווה אף הוא בקליפ. ב-2006 הוקלט סינגל נוסף, Beautiful June, בשיתוף תנועת הירוקים בעיריית תל-אביב, עמותת מגן לזכויות אנוש, עמותת גשר לחיים וארגון רולרס. הפעם שיתוף הפעולה כלל את חבר הכנסת לשעבר (וזמר לעת מצוא) עקיבא נוף וקליפ בהשתתפות השחקנית תכלת סמל.

הלהקה נכנסה לשגרת הופעות אך האלבום הבא הגיע רק לאחר חמש שנים מהקודם. ב-2007 התגבש ההרכב שמשך הכי הרבה זמן, יחסית לתקופות שלפני ואחרי. הסולנית דאז היתה ענאל יונס (אקס MESS), הגיטריסט גלעד אחיטוב, הבאסיסטית זוהר להט (רק בת 16 דאז!), הסקסופוניסט רועי בר יהודה והמתופף מיקי אנג'ל. האלבום המוצלח הבא, "A Mazing Grease", שהיה רווי אף הוא בסרף וגאראג' פסיכדלי, קיבע את שם הלהקה הלועזי The Energya Psychotronics, שיופיע מעתה ואילך באלבומים הבאים. תעשיית הקליפים המשיכה לשגשג כמו גם סרטים ארוכים יותר של חברי הלהקה שנכללו באלבום כרצועת מולטימדיה, לרוב קטעים מתקופת החזרות וההקלטות של האלבום. לאלבום זה צורף הסרטון  Cineparades.

ב-2009 יצא האלבום הרביעי של הלהקה, Secrets of Rejoicing, שהציג קו פרוג-רוקיסטי יותר, שירים ארוכים ומורכבים א-לה וודסטוק, כשאת קידמת הבאה כובשת השחקנית והרקדנית רננה רז. ההרכב לאותו אלבום כלל את הגיטריסט אופיר בחמוצקי, המתופפת עדי ריבלין, רועי בר יהודה על הסקסופון, שחר דויטש השתלט על הבאס ושיחרר את זוהר להט לתפקיד הגיטרה. האושפיזין הפעם כלל את יוני טננבאום (תופים), תומר שוורץ (סקסופון), ציפורה אשבל ואביב שגיא (חצוצרה), נחמה ליפשיץ (ויולה) ואסף בארי (אובו). הסרטון שנכלל באלבום זה נקרא Ampexied.

אחרי רננה רז הופיעה הלהקה לתקופת מה עם השחקנית שירה וילנסקי, אך כעבור שנתיים (2011), עת יצא האלבום החמישי Charm and Asane, הלהקה התבייתה על השחקנית נעמה שנדר. הליין-אפ הפעם כלל (כמובן לצד פיין ולדנר) את שחר דויטש (באס), יגאל חרד (גיטרה), דודי סבג (תופים), נחמה ליפשיץ (חליל), רועי בר יהודה (סקסופון), סתיו בן שחר (מתהילת חיה מילר, תופים), ניר שדה (גיטרה), תמיר אלפן (חליל), עדי ריבלין (תופים), זוהר להט (באס) וקולות רקע מצד אביטל לדנר, הדס ביטון, פולינה מאי, שלי לב ארי ואפילו מיכל לוטן תרמה סופרנו. האלבום העלה הילוך בקטעי הרוק המתקדם  (כגון Woolen Sky, 200Years ו-When the Girls are Crying) לצד קטעי הרומנטיקה הסיקסטיזית (Sadly You), הפסיכדליה החולמנית (Dream the Orion) והגאראג' (Nurse for Every Illness, Total Sugared) הקבועים. ובל נשכח את הסרטון הנוכחי, Gramofothesis.

שנה חולפת ושרה אדלר, השחקנית דוברת הצרפתית, נענית לאתגר מצד הלהקה ומתרגמת את שירי לדנר ופיין לשפת אמה. Tour De Sens, האלבום השישי, רואה אור ב-2011, כולו בצרפתית, מה שמוכיח את הורסטיליות, הכשרון והמוסיקליות המדהימים של הלהקה. למעט קטע הסרף האינסטרומנטלי הפותח Amphibicar, החומרים החדשים מדירים את רגלי הפאנק, הסרף והפסיכדליה הקודמת לטובת צרפת של סוף שנות השבעים, סן רמו פינת סן טרופז. הפעם ידם במעל: ניר שדה (גיטרה), גלן אריאל גלנסר (תופים), אייל פיק (גיטרה), שרית ברקן, יעל אייזנברג (קולות רקע), רועי בר יהודה (סקסופון) ואסף בארי (אובו). לאלבום לא מצורף סרטון אך אחד כזה - I Scream Gelato - בכל זאת צף בהמשך השנה, יחד עם רננה רז, הסולנית מלפני שני אלבומים.

עוד שנה חולפת ובמסגרת כיבוש כל כוכבות ערוץ הילדים, מתייצבת ליד המיקרופון הילי ילון. האלבום התשיעי, Hili Listening Style, ראה אור בסוף 2012. ההרכב הפעם הציג שוב נציגות קטינה - הגיטריסטית אבישג כהן רודריגז (שהתלוותה להופעות הלהקה עוד מגיל 14 ומאוחר יותר הקימה את Laila), הבאסיסט תמיר חסן, המתופף רועי אברהם (אקס איסתרא) והגיטריסט אריאל פלג (מתהילת זאקא). הכוכבת הבאה לעלות על העגלה היתה שחקנית התיאטרון הצעירה איילה זילברמן ("תמול שלשום", "נשים קטנות"), שהובילה את אלבומה התשיעי של הלהקה, Miracles Between Poles, שראה אור ב-2014, כאשר לצידה מנגנים דויד מירצקי (גיטרה), רועי סקליאר (באס) ורועי אברהם שהמשיך על התופים.