אם יש ז'אנר בארץ שבאמת עומד עם יד על הדופק ולא מפספס פעימה אחת, זה הרי האינדסטריאל / נויז מונחה ה-Pאנק רוק. רק תנו לו מצב לאומי מחורבן כדי שיוכל להרים את הרכב השעה שהשם שלו אומר את הכל. החל מנקמת עוללים דרך כאפה לפנים של לימור לבנת עבור בסמרטוט כחול לבן וכלה בדם חלוץ. הרעש נמהל במחאה ואלה מוצאים עצמם בחממות הטבעיות להן - חדרון הגדה השמאלית בתל-אביב ומועדון הדילה ("די-לה"-כיבוש) בירושלים.

על אף שההרכב הנ"ל ,שגרעינו מורכב מצמד יוצרי האלקטרו-נויז הירושלמים פיקה / קין, החל להופיע עוד באמצע 2006 תחת שמות מתחלפים (Doom Cock, שוויינשטייגר, Happy Happy Joy Joy), מלחמת לבנון השניה, שפרצה ב-12 ביולי, קיבעה יותר מכל את השם "דם חלוץ", עקיצה ברורה לכיוונו של הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ. כעבור חצי שנה צורפו אליהם אורי קריסטל (אקא סאבסוניק) על באס מעובד במחשב ועומר שוורץ (אקא DJ נימוי) בגיטרות עמוסות אפקטים. קטע רשמי של החבורה ("רמשים", ממנו נגזר שם הרכב נוסף של החבורה - רמש) יצא במסגרת סדרת הספליטים שיצאה בלייבל אוגנדה בתחילת 2008 תחת השם עמרם הפסיכי.