על אף שהמחנה הPאנק-הארדקור האנרכיסטי / שמאל פאשיסטי / אנטי דתי / אנטי ציוני (אין למחוק דבר, כלום לא מיותר) מעולם לא בחל באמצעים להעברת המסר שלו - משמות הלהקות (סמרטוט כחול לבן, נגד הכיבוש 2 ב-5, דיר יאסין וכו') ועד שמות התקליטים והשירים ("איך לפרק התנחלות בלי לאבד חיי אדם יקרים" של מפגרת, "תתכחשו ליהדות" של נכי נאצה,  "הרס ישראל השלמה" של נקמת עוללים וכו') - בכל זאת היו אלה D9, טריו גריינדקור אלים הנקרא על שם אותו כלי משוריין ואימתני המשמש את צה"ל בחישוף השטח והריסת בתים, שבהופעתם נשבר שיא של טעם טוב: שריפת דגל ישראל. המיני סקנדל התרחש בהופעה באפריל 2007 וגרר תחילה הכחשה רפה של הלהקה, אך לאחר הוכחה מצולמת של המעשה, הפכה זו לאדישות, כמעט תמיכה בדיעבד, ודאי לא התנערות (אם כי הלהקה עצמה טענה שההכחשה לא היתה ברצינות). האירוע התרחש על רקע הולם: בעת שביצעו את השיר "לשרוף את גוש קטיף". האירוע חזר על עצמו שוב בהופעה נוספת.

D9 הוקמה ב-2005 תוך קידום השקפות עולמה הדוגלים בזכויות אדם וחיות, וגאניזם (תעשיה חופשית מניצול חיות), תרבות D.I.Y, אנטי מיליטריזם ואנטי ממסדיות מכל סוג שהוא ועד מהרה השתלבה בסצינת ההארדקור הישראלית, כאשר פעיל במיוחד תֹם שוורץ, שתופף במקביל בהרכבים אנרכיסטים נוספים כגון מטען ושנאת חינם. אלבום הבכורה של ההרכב הוקלט במהלך 2007-8 וראה אור ב-2009 בלייבל של דודיק אופנהיים, Heart & Crossbones. האלבום כלל 19 רצועות מהירות ואלימות, שנמשכו לרוב פחות מדקה.

עוד באותה שנה הקליטו שבעה קטעים נוספים אשר ראו אור בספליט על גבי ויניל "12 עם מונדו ג'קו בלייבל Urban Decay.