""במרחקים ריקים צונח שלג שקט אל הים, הייתי מת לתפוס אבל אין להגיע לשם". הרהרתי הרבה על המשפט הזה, במשך השנים הארוכות שחלפו, כדי שאווכח שניסים אכן לעתים קורים, ושניתן באמת להגיע אל אותם שלגים שקטים ומרוחקים. העובדה שאתם מחזיקים עכשיו בידיכם דיסק של "הלהקה שלא היתה" היא סוג של נס כזה. אמנם קטן, אבל עדין נס". כך כותב דויד פרץ בדף הפנימי של האלבום "לך עצב, תן קצב" של "הלהקה שלא היתה".

שם הלהקה מרמז על גישת חבריה: הם לא באמת חשו שהם להקה. האלבום הורכב מההקלטה היחידה שעשו, יום לפני שהתפרקו. ב-1996 הגיש חגי נחתומי, שהחל לתופף בבלובנד, את האלבום לידיו של פרץ. פרץ הקשיב לאלבום וכדבריו, "חשתי שהחדר מסביבי מתערפל ואני נשאב אחורה במנהרת הזמן, אל מקום ואוירה אחרים לחלוטין. שיר אחר שיר התגלו מול עיני פיסות נוף וצלילים של ארץ ישראל שונה כל כך ממה שהכרתי".

עבר כמעט עשור, ובאוסף של הלייבל קקטוס "מוסיקה מסוף היקום", נכלל השיר "בלומה" של הלהקה. דויד סיפר שלאחר שהאזין לשיר, "חשבתי לעצמי: יא אללה, על השיר הזה פשוט כתוב ''קלאסיקה ישראלית''!!!". לכן, עשה מעשה. בחלוף 10 שנים מאז הוקלט, יצא האלבום המלא בקקטוס. האלבום כולל עשרה שירים ומלבד חברי הלהקה, מתארחים בו דויד פרץ (גיטרה, גלוקנשפיל ועוד), יוחנן קרסל (גיטרה), יאיר דלאל (כינור), אוהד גולדברט (שירה) ואבי בן דב (גיטרה). האלבום הוקלט באולפני סוף היקום בבאר-שבע ובלייבל הצוללת הצהובה בירושלים. הופעת השקת האלבום התקיימה בבית המוסיקה בירושלים בינואר 2006.