רבות מן הלהקות הנחשבות "להקות צעירות" מתחילות את דרכן בתיכון או בתחרויות כשרונות צעירים. דרך רבה מצפה להן בטרם יזכו להופיע בפני קהל במועדון הופעות מכובד, קל וחומר יוציאו חומר רשמי כלשהו בחברת תקליטים ממוסדת. להקת המיותרים היא לא אחת מן הלהקות הללו. להם הכל קרה הרבה יותר מהר.

רק בני 14-15 היו אדם קומן (שירה, גיטרות), דורון תמיר (שירה, באס) ויוני קיפר (תופים) כשהקימו את להקת המיותרים. הם התקבלו בכבוד לחבורת האמנים שהתרכזו סביב מועדון הפטיפון בתל-אביב, מעוזו של הלייבל פאסט, שהפיק והפיץ את אלבומיהם. סגנון נגינתם, מין גאראג' מהיר נוסח הסטוג'ס השתלב כיאות בין שאר החומרים בלייבל, נוסח מונו אדיקטד אסיד מן, פאנקייק ופלסטיק פיקוקס. אלבומם הראשון, הנקרא בפשטות "המיותרים", יצא ב-2003 והופק ע"י ג'נגו. הופעותיהם התאפיינו בקפיצות והשתולליות אנרגטיות הכוללות ירידה מן הבמה (הקטנה למדי בפטיפון) לעבר הקהל והתערבבות עמו.

ב-2004 עזב קיפר את הלהקה וצורף כמתופף של צ'ארלי מגירה במקום פרנסיסקו (משה סיני) שעזב את ההרכב, "צ'ארלי מגירה ונערת ההפקר" (הנערה היא מיכל קהן). הרכב זה (מגירה, קהן, קיפר) שינה את שמו ל-No Hey Banda ואף זנח את סגנונו המוכר עד כה (רוקאבילי מהפיפטיז) לטובת רוק עכשוי יותר. את מקומו של קיפר במיותרים אייש אדם בלומנטל. בתחילת 2005 יצא אלבומם השני של הלהקה, קולומבוס. באמצע השנה יצא סרט דוקומנטרי על הלהקה בשם "בבוקר אני אשנא את עצמי" בבימויו של עמית איצקר. הסרט סוקר את ההיסטוריה של הלהקה מגיל 14, ההופעות, ההווי באיזור הפטיפון והלייבל פאסט, ההקלטות וכולל קטעים מהופעות חיות. לקראת סוף השנה חיממו את הופעותיה של להקת old time relijun בפטיפון.

בנובמבר יצא אלבום הבכורה של להקת ניתקס, להקה בה שותפים גם קומן ובלומנטל, לצד ניתאי גבירץ וענאל יונס. 2006 היתה שנת הברבור של הלהקה, וכמו רבים, הם החליטו לפרק את החבילה שניות לאחר שהוציאו לאויר העולם את אלבומם השלישי, Animal Bipes Implume. הם ערכו הופעה חגיגית לצאתו - שהיתה למעשה גם הופעתם האחרונה כהרכב.