הבקרים הרועשים הוקמו באוגוסט של 2001, והתפרקו בדצמבר של אותה שנה. במשך ארבעה חודשים הקליטו חומרים עליהם עבדו עוד בתקופת התיכון, כשעיקר ההשפעות שלהם דאז נעו בין פוסט-פאנק (Joy Division, Bauhaus) למאת' רוק וסלאו-קור אמריקאי (Slint, Bedhead). את החומר הקליטו על גבי טייפ ארבעה ערוצים שהיה שייך לשכן. החומרים של הבקרים יצאו מנקודה מאד מרוכזת של השראה ודחף יצירתי. העובדה שבקרוב ייפרדו דרכיהם בשירות הצבאי, הביאה איתה תקופה של עבודה קדחתנית בכתיבה והקלטות.
 
האי.פי, שעבר רימאסטרינג ביתי באפריל 2005, מסמל את שיא היצירה של ארבעה חודשי עבודה אלה, במהלכם הוקלטו בדרך זו או אחרת כמעט שלושים שירים. הבקרים הרועשים היו : יובל הרינג (גיטרות, קולות, תופים) ואבינועם שטרנהיים (גיטרות).

הבקרים ניסו להעביר תמונה אפרורית של הקיום הפרברי דרך מוסיקה שמקורה באמריקה שלפני הגראנג', של אמריקה בין תנועות גדולות, של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, של אמריקה התיכונה, העצבנית, הבועטת, והמלנכולית בדרכה. כל שיר הוא למעשה רישום, או אוסף רישומים מחיי היומיום או מתהיות קולקטיביות.

אבינועם ויובל עובדים כיום עם הרכב חדש בשם לבנון שממשיך את הקו האמנותי שהתחילו עם הבקרים לפני ארבע שנים. ב"לבנון" ההשפעות נעות ממחוות "פרימיטיביות", ילדותיות ללהקות מלנכוליה אמריקניות, אל מחוזות רומאנטיים יותר, חדים יותר, צלולים יותר, והרישומים עוברים טיפול מורכב יותר. 

ב-2005 הוציאו את האי-פי מחדש בלייבל פיתקית והחלו לעבוד על אלבום בכורה של לבנון, Sunken City.