על אף שמדגדג להזכיר בנשימה אחת את הסטרוברי ג'אם עם תנועת הררריוט גירלז, שלוש הבנות כלל לא ניסו לחכות את הדונות, ביקיני קיל ו-L7. אם כבר, השפעותיהן המוסיקליות נסובו סביב אינדי אמריקני מגוון - מאנימל קולקטיב ועד Yeah Yeah Yeahs. וכי זה משנה? עבור מי שסבר שהמכשפות היו סופט-רוק מדי, נמצאה כעת אלטרנטיבה הולמת...ובועטת.
הג'אמז (על שם האלבום של אנימל קולקטיב?) הוקמו ב-2006 על בסיס היכרות של קרלה והדס שנפגשו במועדוני הופעות. כשהחליטו להקים הרכב משלהן, בחנו מספר מועמדות לעמדת הסולנית עד שזו נמצאה מתחת לאף - אחותה הבוגרת של הדס, מוריאל. לקרלה היו אז 7 שנות נסיון על גיטרה ולהדס מלאה שנה מאחורי התופים. מאפיין ייחודי להרכבן היה האול-אמריקניות שבו: קרלה עלתה בתחילת העשור מארגנטינה (שם גם חברה בהרכב רוק צעיר) ואילו האחיות לזרוס הגיעו ממשפחה יאנקית (מוריאל אף ילידת ארה"ב).
הסיפתח החל כהרכב קאברים, שעד מהרה הפך להרכב מקורי והצליח להתערות היטב בסצינה המקומית, שנפשה כה צמאה להרכב בנות רוקיסטי. ההצלחה הגיעה לאחר הופעות במועדונים הנכונים בעיר ועם הליין-אפים הנכונים - לאחר שנה בלבד של פעילות כבר חלקו ערבים עם
קיובאן בי,
הגירלז,
מונוטוניקס והרכבי Pאנק מחורעים בעיר, כולל הופעה על מדרכות שינקין מול חנות התקליטים קרמבו. ב-2008 נכנסו להקלטת אי.פי בכורה בהפקה עצמית.
בהמשך השנה נטלו כמה עותקי דמו במטלטליהן והמריאו לאירופה למסע הופעות בגרמניה, איטליה, הולנד ועוד. אך במקום לנצל את המסע למינוף הלהקה, התגלעו בה סכסוכים משפחתיים שגרמו לפיצולה. מוריאל חזרה לארה"ב, הדס לארץ (ולפליק קצר כמתופפת
הלהקה הטובה של
דיויד בלאו) וקרלה הצטרפה
לאשכרה מתים. העותקים היחידים שהדפיסו נותרו בידיהם של כמה אירופאים ברי מזל. בהומור סרקאסטי משהו, שינתה אחת החברות את שם הלהקה באחת הרשתות החברתיות ברשת ל- This Tragedy Band.