כל מי שעקב אחר הקריירה של דויד פרץ, לא יכל להתחמק מהגיטריסט שלצדו, יוחנן קרסל, אשר שירת אותו נאמנה מעל לעשור עד שהרהיב עוז להתנתק מצלו ולפסוע אל קדמת הבמה.

קרסל הגיע אל בירת הנגב ב-1995 כסטודנט באוניברסיטת בן גוריון, פגש את פרץ בחנות תקליטים וסופח ללהקתו של האחרון, חלומות פופ רטובים ובכך תקע יתד לתקופה ממושכת בסצינת הרוק הבאר שבעית. לימים שינתה הלהקה את שמה לבלובנד, הקליטה אלבום בודד שכשל מסחרית אך הפך פריט לאספנים והמשיך ללוות עם פרץ כמה מאמני התקופה והאיזור, ביניהם הלהקה שלא היתה, איתן פישר, רות דולורס וייס ולנסז. את פרץ המשיך ללוות בהופעות ואחת מהן - בבית המוסיקה בירושלים במרץ 2004 - תועדה ויצאה על גבי תקליטור בעזרתם של בעלי המקום, יעד ואן ליבן ובנימין אסתרליס.

עם הצטרפותם של נדב אזולאי, נסים "מונו" מסס, אוהד גולדברט ואלעד שופן, הפכה להקת הליווי של פרץ ל"הייקו בלוזבנד". הרכב זה השתתף בהקלטת האלבום "הייקו בלוז" ב-2007, שיצא בלייבל Hiss. משהתפרק גם הרכב זה בסוף אותה שנה, התמקד בחומריו האישיים, אותם אגר באלבום הבכורה "אושר". כלהקת ליווי (אותה כינה "השכירים"), גייס את אלעד שופן על הבאס, אמיר גרומן (סולן מריונטה סול) על הגיטרה ואת רגב אשכנזי על התופים. באלבום מתארחים בין היתר אוהד גודלברט (מתהילת הגולדוניס), רות דולורס וייס וחגי נחתומי.