כינורו של רוטשילד
אומן ירושלמי רב תחומי העוסק גם בעיצוב וצילום. יצירתו אמביינטית במהותה. נקרא ע"ש סיפור קצר של צ'כוב. לכינורו של רוטשילד (הוא בני אורן, הוא dispara!) מספר הוצאות במקלטתקליטים, ביניהן "פופ כבד" ו"מרד דאב".
אומן ירושלמי רב תחומי העוסק גם בעיצוב וצילום. יצירתו אמביינטית במהותה. נקרא ע"ש סיפור קצר של צ'כוב. לכינורו של רוטשילד (הוא בני אורן, הוא dispara!) מספר הוצאות במקלטתקליטים, ביניהן "פופ כבד" ו"מרד דאב".
כינורו של רוטשילד הוא שם פועלו של בנימין אורן, אומן ירושלמי רב תחומי שעוסק גם בעיצוב וצילום, ומאחוריו מספר תערוכות. יצירתו, אמביינטית במהותה, מאופיינת בלופים איטיים של רעש לבן מצד אחד ומהלכים מלודיים עדינים מצד שני. את כינויו אימץ משם סיפור קצר של אנטון צ'כוב, מבוא לנטייתו של כ.ש.ר לשלב ביצירתו טקסטים, הקלטות וסמפולים של יוצרים בתחומי האמנות והתרבות השונים, יוצרים שהם אף הוגי דעות, כמו הסופר קורט וונגוט, הקולנוען האל הארטלי, המוסיקאים חברי להקת ישראל, והפעיל החברתי ראובן אברג'יל. השימוש באותם יוצרים, שכולם ניחנים ביכולת לתמצת אמירות שלמות למשפטים בודדים, מאפשר לכ.ש.ר ליצוק תוכן ורבאלי לתוך הז'אנר בו הוא פועל שמאופיין כאינסטרומנטאלי לרוב.
כ.ש.ר החל להקליט במחצית השנייה של שנות התשעים, אולם רק עם הקמת לייבל הרשת מקלטתקליטים ב-2002 אותו ייסד בנימין אורן עצמו, יצא לאור אלבום הבכורה של כ.ש.ר, "פופ כבד" שאיגד את אותם קטעים מוקדמים והתקבל בהערכה. בהמשך הוציא כ.ש.ר שלושה אלבומים נוספים, ושורה של סינגלים ארוכים תחת הכותרת פאנק. במקביל לעבודתו העצמאית, בנימין אורן שותף במספר רב של פרויקטים והרכבים שונים בירושלים, בהם חנה וחסיבה עם גבי להלה, כשלון עם גבי להלה ורוקי בי, יום צהוב עם אביגיל גלהרטר ודיבור ישראלי עם חברי להקת ישראל.
לאחר שמיצה את קונספט ה"פאנק", המשיך עם מוטיב ה"דאב". בין 2004-2007 הקליט שלושה אלבומים נוספים ("מרד דאב", "רקוויאם דאב", "אבדון דאב"), כולם במקלטתקליטים. ב-2009 תרם רמיקס לסינגל "גלגוליו של דורבן" של יאפים עם ג'יפים, שהכליב אותם עם קטע של מוריס מתוך אלבומו "סיפורי רוק".
