כאשר שי לוינשטיין וטליה אליאב נצפו יחדיו בהרכב הפופ הקברטי שישה נגנים שמחים שהגה יהוא ירון, הסברה כי מדובר בצמד נגנים שלוים ונינוחים משהו היתה לגיטימית והגיונית, במיוחד על רקע עברם המוסיקלי: לוינשטיין כגיטריסט River Styx הלא-פרועים במיוחד וטליה אליאב כקלידנית ופסנתרנית מקורית ששרה שירים מינימליסטים ומהורהרים. טעות. הסתבר שהצד האפל של שניהם בחש וגעש היטב ונוכחותו הדומיננטית הביאה את שניהם לשתף פעולה ב-2007 עם חומרים א-קומוניקטיביים, א-טונאלים ואקספרימנטליסטים תחת השם Lonely Sounds.

האלבום המסתורי הכיל שבעה קטעים אינסטרומנטליסטים, על אף שפה ושם ביצבץ קולה של טליה, לרוב בתפקיד כלי נגינה בפני עצמו יותר מאשר שירה מגובשת. קטעי הנויז-אוונגארד התבססו על פליטות הגיטרה של שי ועקצוצי הפסנתר של טליה, שבכמה מן הקטעים נמשכו מעבר לשבע דקות. ביניהם - גירסאות מרוטשות ותמהוניות למשמע של אלינור ריגבי ו-Get Back של החיפושיות. בדיעבד, אין זה מפתיע למצוא את לוינשטיין מעורב בהרכב הנויז הפילוסופי קטב מרירי שנה מאוחר יותר...