הופעת השקת האלבום של Solstice Coil    •  מיקום:   [ 02/10/2005 ] בארבי תל-אביב  •  אמן:  Solstice Coil    •  מאת:  הדר ג הרושם הראשוני שמקבלים מההופעה של Solstice Coil הוא שמדובר בלהקה מאד יומרנית. ששה אנשים על הבמה (שיר דויטש, שי ילין, עופר וישניא, אורי גולדברג, דיאגו אולשנסקי ועוד גיטריסט), שירים ארוכים מורכבים, שירה באנגלית בטונים מאד גבוהים, אלבום חדש בהפקה עצמית בשם A Prescription For Paper Cuts, המילים של השירים שמחוברות באיזה סיפור מסגרת גרנדיוזי, המחווה לרדיוהד שהם הריצו הרבה זמן, ושלא לדבר על האתר עם הביוגרפיות המפורטות וכו'. חוץ מלעלות להדרן, החבורה הזו משדרת הרבה אמביציות, חשיבות עצמית, וכאמור, יומרה. אז יומרות זה טוב, מי שלא מכוון גבוה גם לא יגיע גבוה, אבל עכשיו השאלה היא אם המוזיקה שלהם מגיעה לאותה רמה כמו שמגיעות היומרות. במידה וכן, אז מדובר ולהקה ממש מעולה, אך אם לא, הנפילה רק יותר כואבת. את התשובה אני כמובן לא יכול לתת בשלב זה. המוזיקה של סולסטיס קויל מורכבת וקשה לעיכול, ועל סמך הופעה אחת וכמה האזנות ברדיו ובאתר לשירי הלהקה, קשה באמת לקבוע אם הם עומדים ברף שהם הציבו לעצמם – ובמידה מסוימת זה כבר חסרון. כי בתור קהל שמגיע להופעה בלי להכיר את הדיסק, קצת קשה להתחבר למוזיקה הזו. השירים לא יורדים מהחמש דקות ויכולים להגיע עד ליותר מתשע, עשירים בחילופים מקצבים ומלודיות, ואת המילים שלהם כמעט ולא ניתן להבין בשל השירה הגבוהה. כתוצאה מכך, הקהל, שברובו חברים שעדיין לא מכירים את הדיסק, מתקשה לשמור על ריכוז, ומידי פעם רואים אנשים מדברים, יוצאים החוצה או משחקים בסלולרי. מדובר בנגנים טובים (ובמיוחד דיאגו הבסיסט חביב הקהל ועופר הגיטריסט המוביל), שהרימו הפקה יפה ומרשימה, אבל אולי חסר שם משהו. כאילו השירים קצת יותר מידי מרחפים באוויר, בלי שיהיה להם בסיס מוצק. זה תמיד עושה רושם טוב שלהקה מפיקה בעצמה את הדיסק (וספציפית שי ילין הקלידן במקרה הזה), אבל אולי אם היה כאן מפיק חיצוני, שהיה כעזר כנגדם, החומרים היו מגובשים יותר. במהלך ההופעה ביצעו הסולסטיסים את Paranoid Android, מזכרת מהופעות המחווה שלהם לרדיוהד. אז קודם כל רדיוהד לא צריכים להילחץ – סולסטיס מבצעים את השיר פחות טוב, וחוץ מזה, ניסיתי לחשוב מה היה קורה, אם לא הייתי מכיר את המקור. אני רוצה לחשוב שהייתי חוזר הביתה וכותב בביקורת שהשיר הכי טוב היה ההוא שהם שרים בו Rain down, rain down on me ושיש בו קטע גיטרות מטורף, ושהם צריכים לכתוב עוד שירים כאלו. קצת פחות סולואים ויבבות, קצת יותר מלודיות חזקות, ומקבלים יופי של שיר. למרות כל מה שכתבתי, יש לי דווקא תחושה טובה לגבי הלהקה הזו. הם מאד מאמינים בעצמם, ויש להם את הכישורים לייצר מוזיקה יפה, עמוקה ומעניינת, ועם עוד קצת גיבוש, הם יכולים להניב שירים ברמה גבוהה, שאולי גם יצליחו בחו"ל. נכון לעכשיו אני נוטה להגדירם כלהקה של אלבומים, כי הגירסאות המוקלטות הותירו בי רושם עמוק יותר מההופעה, אבל זה יכול להשתנות בעתיד, כשאני אכיר יותר את השירים, או שפשוט הם ישתפרו בגזרת הפרפורמנס. כך או כך, אני אופטימי.