אחרי פירוק Anus, הצטרפה שצקי ללהקות של חברה, גיא בן שטרית. בתחילה הצטרפה כקלידנית ללהקת אינפקציה ("היום הם א י נ פ ק צ י ה !!!") בעיקר להופעות, על מנת לאפשר לניר [טרטר] להשתולל על הבמה..
[בונוס 1: שרית בדואט פסנתרים עם ניר טרטר מתוך הופעה של אינפקציה, 30-03-1999]

שלוש שנים לאחר הקמת אינפקציה, הקים גיא כפרוייקט צד להקה בשם מטבוחה, שהיא הגלגול הקודם של אטליז. שנה וחצי שימשה שרית כקלידנית של אינפקציה בטרם הצטרפה למטבוחה.

"גיא חיפש באותה תקופה קלידן למטבוחה. ניסו אותי והיה מגניב, הפכתי לקלידנית הלהקה. וזה אולי המקום לציין שכולי אבל על השירים המדהימים של ההרכב שמעולם לא יצאו בשום פורמט.
[נכון, אבל שרית תרמה לנו שני שירים נדירים שהוקלטו בחזרות: Swallow Your Guns, Hole In The Lung]
שנים עברו, גיא עבד עם אטליז ואני התחלתי לעבוד על חומר משלי ורקדתי בפרוייקטים שונים. ואז מאיה דוניץ רצתה גם להשתולל על הבמה ולא לנגן ולשיר והשאר - היסטוריה".

"השאר" הוא עזיבתה של דוניץ את הלהקה והזזתה של שצקי למרכז הבמה כסולנית וקלידנית.
דוניץ ידועה בציבור האינדי ומוערכת ברמות גבוהות. הג'ינג'ית, הם קוראים לה. המהלך התמים הזה יצר איכשהו שני מחנות בין אוהדי הלהקה, השוואה בלתי פוסקת בין שתי התקופות.

איך את מקבלת את ההשוואות הבלתי נגמרות למאיה דוניץ? את רואה בזה חוסר פירגון?

"טוב זה די מתבקש, לא? מאוד מבינה את שני המחנות! אפשר להגיד שהיא תמיד תהיה חלק מאטליז ותרומתה רבה ומורגשת (ומבורכת בלה בלה)".

האפיזודה של אטליז נמשכת כבר 5 שנים לערך. הליין-אפ השתנה מספר פעמים וכיום הוא כולל את גיא בן שטרית, אור בהיר, עמית ארז, עמרי הנגבי ואדם שפלן. ועדין, אחרי כל הזמן הזה, הלהקה נטולת חומר רשמי בשוק, מה שגרר חיצי ביקורות מצד האוהדים עצמם, שנאלצים להעביר ביניהם חומרי בוטלג בסולסיק.

מה הענין עם הסאדיזם במעריצים?

"אנחנו מודעים ל"ביקורת" על כך שאנחנו לא משחררים חומר מוקלט - אותי אישית זה כבר מתחיל לעצבן ונשמע ממש כמו טענות והאשמות, עם כל האהבה לקהל המפרגן, אנחנו נוציא דיסק כ ש א נ ח נ ו  נרגיש מוכנים או כשהדברים פשוט יסתדרו על הצד הנכון ביותר. כמו הקהל, גם לנו יש רצון להוציא אלבום אבל אנשים!!! סבלנות...".

(אטליז. צילום: נתן דביר)

אולם הסיכוי שאטליז תוציא משהו רשמי בעתיד הפך השבוע לקלוש משהו. שמועות טורדניות הופרחו לגבי פירוק הלהקה, זאת בנוסף לפירוק החבילה בין שצקי ובן שטרית.

הנכון הדבר??

אכן, אנחנו חברים טובים מגיל 19 וזוג בשלוש השנים האחרונות, אבל כבר לא. היינו עד לא מזמן.

אוה....שאלה מתבקשת היא אם זה השפיע על הבמה

כן. מן הסתם, גיא תמיד היה הכי קרוב אלי בלהקה. יש לפעמים מתחים, אבל אטליז זו מוסיקה עם הרבה מתחים, אז אני מקדישה לו שירים פה ושם. עם זאת, אנחנו עדין בקשר. לגבי השמועות על פירוק הלהקה, כרגע אין שום חדשות בענין ואין מה לספר. אנחנו אמורים להפגש ולדבר, אני לא רוצה לדבר בשמם ובכל אופן אין לזה קשר לפרידה שלי מגיא".

בנוסף לשירה ונגינה, הבחורה גם רוקדת. תפסתי אותה לשיחה שבוע אחרי שחזרה לארץ מסיבוב הופעות עם להקת שקטק. אפשר אפילו לראות אותה מציצה בגמר של "כוכב נולד 2" מרקדת מאחורי נינט.

"ריקוד התחלתי מאוחר יחסית, בגיל 18. מלבד שקטק עשיתי פרוייקטים במחול מודרני. עבורי, זו הפכה לעבודה נטו כבר די מזמן".

(בהופעה של שקטק)

מה עם תוכניות לעתיד?

אני מתכננת להוציא משהו סולו בעתיד, בהחלט. אני עובדת על זה במקביל כבר תקופה.

ואכן, בהופעה האחרונה של אטליז בבארבי בחודש שעבר, שרית עלתה להדרן לבדה ושרה סולו שיר שלה, Tonight שמו. היא היתה נדיבה לתת לנו את הסקיצה שלו להורדה בלעדית.

חברת המועדון אביטל  כתבה לא מזמן את השורות הבאות שכאילו יצאו מפי, ולכן אין לי אלא להביאן כלשונן:
"מה שאיטליז הכי מצטיינים בו הוא ייצור דינמיקה חותכת; שרית שצקי היא אמנם לא האישה שמאחורי ההרכב, אבל היא בהחלט הפנים שלו. ובכל זאת בשותפות מופלאה היא נותנת לשאר החברים להיות איברים אחרים בגוף הזה, בולטים לא פחות. אדם שפלן נתן את קולו בשירה, גם עמית ארז וגיא בן שטרית. והם צורחים, מחייכים אחד אל השני, ושטים בין פאנק-רוק לקברט, למטאל ולבלדות כמעט שאנסוניות.

ובעוד שצקי רוקדת מול הקלידים שלה, מכה בהם ללא הרף ונהנית (לפחות למראית עין) מכל רגע, אני עומדת שם ליד הבמה ורואה לפתע בעיני כיצד נכנס לו למקום פאטון, שמבלי למשוך תשומת לב מתמקם בצד ועומד לבדו. אני רואה אותו בוהה בחברי הלהקה בעוד שצקי קופצת וצורחת מנגינות יפהפיות. הוא מתבונן בהרכב עם פני פוקר במשך כמה דקות ארוכות ואז פתאום משתנה הבעתו; מייק פאטון מחייך חיוך מרוצה. כשמסתיים השיר, הוא מרים את כפות ידיו ומתחיל למחוא כף"

יתפרקו או לא, כך גם אני אזכור אותם.

(אטליז בהופעה האחרונה שלה [אולי תרתי משמע].צילום: ערן רותם
  צילום תמונה קטנה: יעל מאירי)