ארי קטורזה נולד ב-1969 לאב מתמטיקאי ולאם  מחנכת ומנהלת בית ספר. את ילדותו העביר בעיר בית-שמש לצד המוזיקה של הביטלס, סיימון וגרפונקל, קאט סטיבנס, דייויד בואי, פינק פלויד, אריק איינשטיין ושלום חנוך. הוריו הרבו להאזין לתקליטים של ז'ורז' ברסנס, הגיטריסט המופלא דג'אנגו ריינהארט ולפופ צרפתי של שנות ה- 60 וה–70, וארי מעולם לא התכחש לשורשים אלה. כשכל בני דורו נהגו להאזין ל'דוראן דוראן', ארי הריץ ללא הפסק את תקליטי ארבעת המופלאים ואת אוסף הלהיטים המושלם של ג'ון לנון. בכיתה ח' היה דייויד בואי לגיבורו הגדול, כשזיגי משתלט על הסטריאו, לפחות לעשרים השנים הבאות.

בגיל 14 עבר ארי ללמוד בתיכון למוזיקה שליד האקדמיה בירושלים והחל לקחת שיעורי גיטרה אצל גיטריסט הג'אז אהרוני בן ארי. בגיל 15 ערך סיבוב מסביב לעולם שארך כשנה. בלונדון הוא למד אצל סטיב ג'ונסון, גיטריסט מתוק וסהרורי, שניגן בשנות ה- 70 בתקליטים באי אלו הפקות של צמד המפיקים הממזריים מייק צ'פמן ("בלונדי") וניקי צ'ין, ובילה את האייטיז כמורה מדהים לגיטרה. עם זאת, ההתגלות הגדולה ביותר של ארי היתה בפאלו אלטו -  עיירה קטנה ויפהפייה, שמאכלסת את עשירי עמק הסיליקון ליד סן-פרנסיסקו. בתיכון של העיירה הוא גילה לראשונה את מהות החיבור של סקס, סמים ורוקנרול. בעולם בו 'דפש מוד', 'מדונה' ולהקות הייר-מטאל מילאו את ה-MTV, היו אלה 'המי' שהעניקו משמעות לחיים. עם זאת, ארי לא נטש את אהבתו לג'אז ואפילו חשב להתקבל ללהקת הביג-בנד של בית הספר, אבל ויתר על הרעיון מאחר שהמנצח בעל השפם הסטלניסטי נראה היה מפחיד מדי.

אחרי השירות הצבאי, הקים את 'זמן שאול'. להקה זו השתתפה באלבום "חדשני" עם שני שירים – "עד אינסוף בזמן" ו"את עולם מוזר", שהפך לשיר קאלט ולאחד השירים הכי מושמעים בשנת 1992 בתוכניתו של יואב קוטנר. אולם ברגע השיא, הוחלט לפרק את השותפות. ארי סיים לימודי סאונד בבית ספרו של יואב גרא, עבד חצי שנה באולפן די.בי, אך הגיע לתובנה סהרורית משהו שחיי הטכנאים צרים לו מדי והעדיף לבלות את ימיו בלימוד היסטוריה ולימודים אמריקנים באוניברסיטה העברית בירושלים, שם גם הכיר את אשתו, גנית.

בשנת 96' חבר ארי ל'יוליסס', להקה בעלת אפיל בריט-פופי שהיתה, בדיעבד, הדבר האחרון שהתאים להלך הרוח הישראלי שלאחר רצח רבין, אך הצליחה למגנט אליה גרעין אוהדים קנאי. בקיץ 97' הביע המפיק המיתולוגי משה לוי (שלום חנוך, אריק איינשטיין, אביב גפן) התעניינות בלהקה ואף החלו עמו מפגשים ראשונים, אבל שיתוף הפעולה לא יצא לפועל בשל חיכוכים פנימיים שבסופו של דבר פירקו את הלהקה. ספוג ברוח הספרים של ניק קוהן ("פופ מההתחלה") וגרייל מרקוס ("רכבת מיסתורין"), וכשהרפרטואר שלו מתבסס על שירי הגלישה של נערי החוף, הסטונס, המי והקינקס, שב ארי ללימודי תואר שני בהיסטוריה אמריקנית, וכתב - לראשונה בעברית - תזה על רוקנרול ותרבות "הנגד" של שנות ה- 60. מאמר שלו בשם "המחר לעולם אינו יודע" התפרסם במגזין "רסלינג 98'' והפך למקור ביוגרפי במספר קורסים באוניברסיטאות. מספר כתבות נוספות שכתב על הקשר בין מוזיקה לבין טכנולוגיה והתפרסמו במגזין "אקט מוזיקלי" גילו בפני ארי עולם חדש - עיתונות.

בשנת 98' החל ארי ללמד בבית הספר לג'אז ולמוזיקה בת זמננו רימון, שם הוא מעביר בין היתר את הקורס "עוד יום משעמם בגן עדן", שעוסק בהיבטים שונים, מוזיקליים ותרבותיים, של מוזיקת הפופ. בשנת 1999 הקימו ארי ועודד פרי, אשף טכנולוגית הפלאש (כיום אחד מהבעלים של חברת "דו פלאש"), את מגזין המוזיקה העברי המקוון הראשון "שבלול". האתר הספיק לנשום חודשים ספורים, אך נסגר בשל גיוסו המהיר של ארי למשרת עורך המוזיקה של Ynet מבית "ידיעות אחרונות", שם שימש גם כמבקר המוזיקה הראשי של האתר במשך שלוש שנים. בשנים אלו היה ארי אחד מן מאנשי המפתח של ערוץ התרבות והיה אחראי על מספר פרויקטים מיוחדים, ביניהם "סוד הקסם הדינוזאורי" (על הרוק המתקדם), "תיאבון לחורבן" (על שובו של המטאל), "דוהה והופך לאפור" (על הגל החדש), "15 שנה לאקסטזי", ועוד פרוייקטים שקשורים לתולדות הפופ, שזכו כולם לתגובות נלהבות. במהלך עבודתו באתר המשיך ארי בכתיבת תזת הדוקטורט שלו, שעוסקת במוזיקה הפופולרית של המאה העשרים.

בשנת 2001 החלו ארי ומשה לוי לעבוד על אלבום אי.פי בשם "אין עוד יום", שכלל את השירים "את יודעת", "שיחות בעלמא", "מילים" ואת שיר הנושא, והושלם באולפן של יזהר אשדות  (משה לוי התוודה כי "את יודעת" הוא "אחד מהשירים שגרמו לו הכי הרבה סיפוק במהלך הקריירה המפוארת שלו כמפיק"). עם זאת, האי.פי, שעורר את התעניינותן של מספר חברות תקליטים, מעולם לא יצא לאור, מאחר שבסיום ההקלטות הוזמן להקליט דמואים במימונה של חברת התקליטים "הליקון". אף-על-פי-כן, חוסר הכימיה בין הצדדים הובילה את ארי למסקנה כי אין מנוס, אלא להשלים לבדו את האלבום עם שותפו הוותיק וחבר נעוריו, מנו סוויסה, שבדיוק השיק אולפן חדש (מנו משמש, בין היתר, כטכנאי הקול של "הדג נחש" ו"שוטי הנבואה").
 
באלבום "סודות בחדרי מדרגות", שהעבודה עליו החלה בקיץ 2002, מעורבים לצד מנו סוויסה, גם אלירן אילוז, אחד מיוצרי ההיפ-הופ הכי מבטיחים שצמחו פה, ושותפתו לחיים של ארי, גנית, שתרמה מילים לארבעה שירים. האלבום מתיך שירים עם השפעות של רוק בריטי, פאוור פופ, פופ צרפתי, השפעות של סיקסטיז, סול אמריקני, עם שימוש רב בהרמוניות קוליות, גיטרות וסאמפלרים, שנרקמו לכדי מרק רוקנרול עשיר. ארי ומנו סוויסה הפיקו את האלבום, כאשר משה לוי מעורב בארבעה שירים וחתום על ההפקה של "את יודעת". יזהר אשדות אחראי על המאסטרינג.

האלבום יצא בלייבל "קיי-רקורדס" והופץ בחברת NMC. באמצע 2005 השתתף ארי כגיטריסט באלבום של הקומיקאי אלי פיניש ואף הפיק מוזיקלית את אלבום הבכורה של הזמרת-יוצרת נופר גנור ושל "החתולים", להקה שעושה מחווה למוזיקה של שנות ה- 60 המוקדמות.  בנוסף הפיק את האלבום החדש של אייל שכטר (סולנה לשעבר של אבטיפוס).