עם פריחת הזמרות / יוצרות בפרוס המילניום החדש, שמילאו את במות האינדי בארץ, ניתן היה להבחין שהאסכולה השלטת היא המינימליסטית - הופעה אקוסטית סולנית או מקסימום בליווי  מזערי. כך נועה בביוף, שני קדר, רותם אור, רות דולורס וייס, שרית שצקי ועוד. עם זאת, מספר בנות הקיפו עצמן בלהקת רוק מלאה ובועטת (למשל טל וייס, דפנה קינן, שרון קנטור). גבריאלה ניסתה את שתי האסכולות ולבסוף נשארה עם השניה. 

גבריאלה טוכנר החלה לכתוב שירים בגיל 12. כעבור שלוש שנים החלה ללמוד נגינה על גיטרה, בעיקר באופן אוטודידקטי. במרוצת השנים החליפה את הגיטרה אקוסטית ב-12 מיתרים ואת האחרונה באיבנז. גם סגנון הכתיבה וההלחנה השתנה - משירים מלנכולים אקוסטים לשירי רוק אלטרנטיב חשמליים. כמו-כן עברה לכתוב את שיריה באנגלית. את החלק הראשון (האקוסטי) על הבמות עברה עם יובל בר-און על הצ'לו. לאחר מספר שנים של הופעות משותפות נפרדו דרכיהם וב-2005 הקימה להקת ליווי עם הגיטריסטים עמית ארז ואור בהיר מלהקת אטליז (תגובת הגירלז: "לא הבנו, איך יתכן שאדם שפלן לא מנגן אתכם???"), דודי ברקת על הבאס וניר וטשטיין על התופים. עם הרכב זה הקליטה את אלבום הבכורה, Dirty Little Secrets ב-2008.