2006 היתה שנה של ה"לייט בלומרס" - שמות חדשים בשוק שלא מיהרו להקליט אלבומים בטרם חשו בשלים דיים לצאת אל השוק. כמו דלית יואש, רועי אדר, דרור להב ועוד, כך גליה ירון הצטרפה לרשימה של אמנים שחצו את גיל השלושים וניסו את מזלם - בהצלחה נאה - בעולם השוליים.

גליה ירון גדלה בגבעתיים ושירתה בצבא בלהקה הצבאית של חיל החינוך. לאחר שסיימה את שירותה, נרשמה ללימודי מוסיקה בבי"ס רימון, שם למדה שלוש שנים ובהן פגשה את בן זוגה לעתיד, דודוש קלמס. השניים שיתפו פעולה בהרכבי ביה"ס בטרם הצטרף קלמס אל הדג נחש. בזמן זה התפרנסה ירון משלל עיסוקים: ברמנית, מלצרית, זמרת ג'ינגלים, אחות במרפאה וטרינרית, שדרנית בתחנת הרדיו 99FM ומדי פעם הופיעה והשתתפה באלבומים כזמרת ליווי (למשל עם מיקי גבריאלוב, עדי מדנס, דפנה בר ציון וארי גורלי).

ב-2003 הקליטה את השיר "השחר" של לאה גולדברג באוסף הנשי "שרות לאה גולדברג 1" ללחן מקורי שלה. באותה שנה השתתפה בשיר "זה לא אני" של הדג נחש באלבום "לזוז". ב-2004 החלה לעבוד על אלבום הבכורה שלה, "חדרי המתנה". האלבום, שהופק מוסיקלית ע"י קלמס (ובאופן לא מפתיע נוטה להיפ-פופיות נוסח להקת האם), מכיל עשרה שירים, כולם פרי עטה ולחניה של גליה (למעט "השחר" שנכנס לאלבום, "כעס" שכתב חיים חפר ו"מאחת לרבים", הסינגל הראשון, שנכתב לה אישית ע"י שאנן סטריט). האלבום יצא ב-2006 בלייבל עננה של הד-ארצי. משתתפים בו (איך לא...) חברי הדג נחש יא-יא אהרונוב, דודוש קלמס, אמיר בן-עמי וגיא מר, בנוסף ליונתן לוי (באס), שחר חזיזה (תופים) ומתן גוב ארי (חצוצרה).

ב-2008 התארחה באלבום הבכורה של DJ Caress, מכירת חיסול בשיר "מחסומים" (עם שאנן סטריט).