איש אשכולות: לשעבר חבר בלהקת בלובאנד, מנהל הלייבל קקטוס, לשעבר מנהל פורום מוזיקה אלטרנטיבית ב-Ynet, הכין את הפסקול לסרט "המסע הארוך", הקליט שני אלבומים יחד עם בן צברי תחת השם "העברה: אופקים", מקליט ומפיק אלבומים באולפן שבביתו וכותב בבלוג באתר רשימות. כיום מופיע עם להקתו, הייקו בלוZבנד.
זמר-יוצר, פובליציסט, מפיק מוסיקלי, מבקר מוסיקה, כתב, מרצה בפקולטה למוסיקה במכללת ספיר, מנהל פורום מוסיקה אלטרנטיבית ב-YNET. איש אשכולות, בור סוד שאינו מאבד טיפה, שהוא גם סנדק של סצינה שלמה ובעל כושר כתיבה מדהים. אחת הדמויות המרכזיות בעולם המוסיקה האלטרנטיבית בארץ.
כדוגמת חיילים קרביים וחיילים תומכי לחימה, פרץ חובש בעצמו שני כובעים מקבילים: מוסיקאי ותומך מוסיקה. את התיכון בילה בפנימיה צבאית-דתית אור עציון אך בטרם התגייס חזר בשאלה. בגיל 16 עשה את צעדיו הראשונים בעולם המוסיקה כגיטריסט ליווי של יוסי זכאי, הפול סיימון של באר שבע, שאף שהוציא ארבעה אלבומים, מעולם לא זכה להכרה צפונית לאשדוד. ב-1991 הצטרף עם אלעד שופן (באס) להרכב "קוזה נוסטרה", הרכב שייסד הגיטריסט גבי סברסנקי, לשעבר בהרכב דארק אמביינט באר-שבעי בשם נאטום. את הליין-אפ השלימו טל ליטבק וניר כהן. "קוזה נוסטרה" פעלה שנתיים וכשהתפרקה, המשיכו פרץ ושופן לתחנתם הבאה (השניה בדרך ארוכה שנמשכת עד ימינו אנו). יחד עם אילון רוזנר (גיטרה) ואלון סקלי (תופים) הקימו את חלומות פופ רטובים, הרכב שהושפע מהגראנג' של תחילת שנות התשעים. חלומות פופ רטובים פעלו עד 1995/6 (כאשר עמדת המתופף משתנה חליפות ע"י תמיר ימיני ודדי חזן) והספיקו להקליט אלבום אפונימי שנגנז.
ב-1996 שינו פרץ ושופן גישה. את רוק הגיטרות החליפו בבלוז פסיכודלי נוגה. יאיר שליידר (קלידים), יוחנן קרסל (גיטרה) וחגי נחתומי (תופים) הצטרפו להקמת בלובנד, שהיתה למעשה אבן הדרך המשמעותית הראשונה בקריירה. בלובנד הפכה עם השנים לאחת מהלהקות הכי-מוערכות-שאף-אחד-לא-מכיר, אך בזמן אמת גם הערכה לא היתה. באמצע שנות ה-90 הוחתמה הלהקה בחברת תקליטים LA4 והקליטה את אלבום הבכורה במשך שנתיים. חברי הלהקה ובייחוד פרץ, לא היו מרוצים מהתוצאות, והחליטו לא להוציא את האלבום. הלהקה חזרה לעבוד בבאר שבע, שם הרכיב פרץ אולפן בחדר השינה שלו והחל להקליט את הקטעים מחדש, בשילוב של החומר הקיים והקלטות חדשות (אגב, קטע הפתיחה מתוכו דגום מתוך נעימת הסרט "פריז-טקסס"). אלבום הבכורה של הלהקה, שנשא את שמה, יצא ב-1999. אגב, חלקו השני של האלבום הגנוז של חלומות פופ רטובים מצא את מקומו בגרסאות חדשות באלבום של בלובנד.
בלובנד המשיכו להופיע (לא בתדירות גבוהה אמנם) עד 2003, אולם הלהקה כבר לא היתה העסק הראשי של פרץ. 1997 הפכה לאבן דרך בקריירה שלו. בשנה זו עשה את תחילת דרכו כמפיק מוסיקלי וגם כנגן אורח באלבומים של אמנים אחרים. כך גייס את אחותו מרב וזמרת בשם איריס להקלטת אי.פי בשם אייריס, שלא ראה אור (אך שירים ממנו פורסמו מאוחר יותר באוסף קקטוס שערך עבור מגזין השרת העיוור). מאוחר יותר הקים את אולפני ההקלטות "סוף היקום" ופרוייקט הגומיה זכו לחנוך את האולפן ואת דויד כמפיק מוסיקלי. הבאים היו הלהקה שלא היתה, שאלבומה זכה להתפרסם רק כעבור עשור מזמן הקלטתו. ומאחר ובאר שבע ידועה בסצינת הטראנס הפעילה שלה, גם בעולם הנצחונות שלח ידו, אם כי את התקופה הזו הוא מעדיף לשכוח לדבריו. ב-2000 שותף כנגן בהקלט אלבום הבכורה של להקת המשפחה, שיצא בלייבל הצוללת הצהובה הירושלמי. אולפני סוף היקום תפסו תאוצה ובשנים הקרובות הפך פרץ למפיק מבוקש. בין היתר מיסטר, הפיק ומיקסס עבור אינספור אמנים (איתי בלטר, כפיר שתיוי, יאפים עם ג'יפים, הדרה לוין ארדי, שרון מולדאבי, אריאל קליינר, סגול 59, אלג'יר ועוד).
שופן ופרץ (ומעתה גם קרסל) המשיכו את המסע המשותף שלהם ב-2001 כאשר חברו למוסיקאים הערבים ג'ואן ספדי, ערו רג'אב ובארכאת אבו-עפאש להקלטת אלבום הבכורה של לנסז. אותה חבורה, הכוללת גם את איתן פישר ומאוחר יותר את נדב אזולאי, החליטה להקים ארגון גג שיהווה בית לאמנים חדשים בעולם האינדי. הבית הנ"ל (שעשוי להתאר כלייבל) נקרא קקטוס. קקטוס היוותה פלטפורמה לעשיה, אם כי האלבומים רשמית יצאו במסגרת לייבלים אחרים (לרוב בפאקט).
2002 הציגה פן אקוסטי ומלנכולי יותר מבלובנד. יחד עם בן צברי, הקליט פרץ שני אי.פים תחת השם העברה:אופקים ("קשת עגומה" ב-2002, "מוות" ב-2003), שעיקרם גרסאות עבריות חופשיות לשירי בלוז אמריקנים ישנים וחדשים (מבית מדרשם של מיסיסיפי ג'ון הארט, צ'ארלי פטון, רברנד גארי דייויס ועד דיויד פאג'ו). מאחורי הקלעים המשיך פרץ לעבוד במלוא הקיטור. בשנים הקרובות ייהנו משירותיו המקצועיים יוסי בבליקי, יהודה לדג'לי, לנסז, פונץ', מורפלקסיס, Pits, מריונטה סול, מצ'ומרה, The Pit That Became a Tower וגבריאל בלחסן, לציין אך במעט...
במאי 2004 יצא אוסף הקקטוס, שהיווה מין סיכום אמצע הדרך לפועלו עד אז משלל ההרכבים שהוזכרו לעיל וכן של אחרים (למשל גולדבאנד, יחד עם איתן פישר). באוקטובר אותה שנה ערך עבור השרת העיוור אוסף מיוחד בשם "שיר זר", המאגד גרסאות עבריות לשיריו של ליאונרד כהן. פרץ הפיק מוסיקלית וניגן עם מספר אמנים המשתתפים באוסף - סגול 59 (צ'לסי הוטל #2), בילי לוי (נדמה היה זה מזמן, ננסי), גלית פלורנץ (מריאן) ופרץ עצמו שר את "סוף זמר במיתה". האלבום עצמו נגנז עקב בעיות זכויות יוצרים, אך השיר מריאן של פלורנץ ראה אור רשמית בספר הדיגיטלי שהוציאה ב-2005, "כי באומץ לב קמנו ובו אנחנו נחיה".
עדיין ב-2004, מחבר פרץ את הפסקול לסרטו של ערן קולירין, "המסע הארוך", שמכיר לראשונה לעולם את רות דולורס וייס (לשעבר סולנית ריבר סטיקס) בשיר "כשהלילה יורד", שאף צולם לו קליפ. שיתוף פעולה חדש נוצר עם בנימין אסתרליס (שיתהדק לעתיד לבוא), אז מבעלי חנות המוסיקה הירושלמית בית המוסיקה. אסתרליס מקליט ומשחרר בלייבל של החנות הופעות שנערכו במקום ואחת כזו של פרץ (מ-04/03/2004 עם קרסל) רואה אור על גבי תקליטור ו-DVD. פרץ ממשיך להופיע בארץ עם הרכב הכולל את קרסל, שופן ולעתים עם אוהד גולדברט (מתהילת הגולדולינס).
באותם ימים גיבש לעצמו קונספט ייחודי המחבר את מוסיקת המזרח למערב. המזרח יוצג ע"י שירי הייקו יפניים ואילו המערב ע"י שירי הבלוז הדרומיים. לפרוייקט קרא "הייקו בלוז" ועתה הפכו חבריו קרסל, שופן, אזולאי ונסים "מונו" מסס ללהקת ליווי בשם "הייקו בלוז באנד". כמעט שלוש שנים הריץ את המופע, שסיומו בהוצאת האלבום (2007) הנקרא ע"ש הפרוייקט, הפעם בלייבל החדש של אסתרליס וגיא חג'ג', Hiss Records. באלבום מתארחות הזמרות נועה בביוף וטל אורן. מהדורה מוגבלת של האלבום כוללת DVD ובו מסופר על הדרך שעבר וגיבש את האלבום.
