מאז ומעולם נשמעה הטענה שממוסיקה בלבד קשה להתפרנס בארץ. רבים מהאמנים איפוא, נאלצים "לשנמך" (ההיפך מלשדרג) את המוסיקה והופכים אותה לכינור שני, עיסוק צדדי אך לא עיקרי בחייהם. ב-2006, הפכנו עדים למגמה הפוכה: בעלי מקצוע רציניים ומכובדים (שחקנים, אנשי היי-טק, רופאים) מתעלים את מרצם למימוש החוש המוסיקלי שלהם ובגיל מאוחר יחסית, מוציאים אלבום בכורה. רועי אדר הוציא בגיל 36 אלבום בכורה לאחר שנים של עבודה בתחום הפירסום (וכמנהל קריאטיבי בערוץ 10). צחי רוזנבלום, על אף פליק קצר בנעוריו בלהקת "שמה למה דינג דונג", התבסס כמנהל בחברת אינטרנט בינלאומית אך חזר ב-2006 עם אלבום בכורה סולו ואילו אמנון פישר, לאחר שנים של הנחיה ומשחק, עשה כמותם באלבום "הבן של יוסף ומלי". דרור להב, הוא הרביעי ברשימה זו.

להב נולד בקיבוץ ניר-עם שבנגב הצפוני ועבר למרכז לטובת לימודי רפואה. ב-2006, בגיל 33, בעודו רופא במחלקה פנימית בבית החולים איכילוב, החל לממש תחביב צדדי שבו עסק בשנים עברו - כתיבת והלחנת שירים. כהשפעות ציין אמנים המאופיינים ככותבי טקסטים עמוקים: מאיר אריאל, אהוד בנאי, ליאונרד כהן ובוב דילן. לטובת מימוש החזון, נתנו יד אלונה טוראל (קלידים), ניצן עין הבר (כלי נשיפה), רון בונקר מ-Squid (גיטרה), רונית רולנד (קולות ליווי), שחם אוחנה (באס), איתן איצקוביץ (תופים) ואף פיטר רוט תרם גיטרה בשיר אחד ("בהתחלה").

האלבום המלא, "כל הצבעים", יצא באפריל 2006 בלייבל של התו השמיני. מלבד שיר אחד שכתב דוד אבידן ("הרחובות ממריאים לבד"), כל השירים נכתבו (והולחנו) על ידי להב.