קוטנר מסביר במומה: החשמליות, שהוקמה בסוף שנות ה-90, הייתה להקה צעירה של חברים לא-ממש-צעירים (יחסית לחברי "להקות צעירות" בדרך כלל), אלא בעלי ותק בעולם המוסיקה, רובם כמוסיקאים, ואחד מהם ככותב בענייני מוסיקה בעיתון. הקמת הלהקה והוצאת האלבום שלה הייתה, לפחות עבור שני הכוחות המובילים בה, עמי לוי ובעז כהן, הגשמת חלום ילדות. הם יצרו יחד אלבום יפה וענוג, אנגלי וסגרירי ברוחו, ונאלצו להתמודד עם מלחמת הקיום שעוברים חברי "להקות צעירות", אלא שהם באו, כאנשים מבוגרים ובעלי משפחה, מעמדה אחרת בחיים... למה הם עשו את זה? כי הם לא יכלו אחרת.