קוטנר תוהה על הלהקה:
"זקני צפת הפכה כמעט מיד ל"דבר החם הבא", לפחות על פי מקומוני תל אביב, ועיתונאי הבידור התחרו ביניהם מי גילה אותם ראשון, עוד בתיכון. עם זאת היו הרבה פחות מלודיים וקליטים ובוצעו בדרך פרועה ופאנקיסטית עד הסוף, ללא ניסיון "להיות נחמדים". הופעות הלהקה היו תוהו ובוהו היסטרי של אלתורים מוסיקליים ומילוליים, גסויות ובדיחות, נגינה אגרסיבית, צרחות ונאומים, פרודיות וחיקויים, גניבות מוסיקליות, חשפנות, קפיצות התאבדות לקהל וכל מה שלהקה צעירה באמת יכולה וצריכה לעשות בהופעה (ומעט מאוד להקות אצלנו מעיזות לנסות), המון כיף והומור בלי טיפת חשיבות עצמית...זה נגמר באוגוסט 1996: במועדון "לוגוס" בתל אביב התקיימה הופעתה האחרונה. ככה, בשקט, בלי תשומת לב תקשורתית, נעלמה לה אחת הלהקות המקוריות ברוק הישראלי של העשור, והשאירה מאחוריה שאלות רבות, כמו האם היא הייתה להקה חשובה, והאם מישהו לקח אותם ברצינות?"
