בתקופת ביניים בהיסטוריה של השוליים התל-אביביים, בין ימי הפינגווין של שנות השמונים המוקדמות לימי הרוקסן של שנות התשעים המוקדמות, נ"מ פעלה כמעט בוואקום, ולפיכך משכה אליה את כל סוגי הפרינג' של התקופה – פוליטי, מוזיקלי ותרבותי. נ"מ שימשה חולייה מקשרת בין העשורים והשפיעה על דור ההמשך של הפאנק בישראל.

אמנם רבים מציינים את פלונטר של רמי פורטיס כנקודת הפתיחה של סצינת הפאנק בישראל ורבים זוכרים בשנות השמונים את המוהוקנים מחוץ לקולנוע דן ומועדון הליקוויד עם חולצות הדד קנדיז וסוזי והבאנשיז, אך הפאנק המחתרתי באמת, ענף ההארדקור האנרכיסטי שבו, לא זכה להכרה שכזו באותה תקופה. גיבוריו פעלו מאמצע שנות השמונים בתל-אביב בשני המועדונים היחידים שאפשרו פעילות שכזו ("פינגווין" בתל-אביב ו"הקברט" ביפו). נ.מ. השתייכה לזרם החלוצי ההוא, קצת לפני שהמהפכה באמת החלה עם הינץ הגל הראשון של הז'אנר - קוקו בלוף והיתושים ונכי נאצה.

נ.מ. התפתחה מתוך הרכב הפאנק הראשון בו שותף פיטשון, The A-Brigade, שפעל בשנים 1985-6. "נ.מ." הוא אמנם ראשי התיבות של "נגד מטוסים", אך ברוח התקופה ההיא וכיאה להשקפת עולמו של פיטשון, אנרכיסט ידוע, אימץ האחרון את השם מתוך הכרה שהשם עשוי להתפרש בכיוונים אחרים: "נגד מלחמה", "נגד מדינה", "נגד ממסד", "נגד מיליטריזם" ובאופן כללי, כל מה שאפשר להתנגד לו המתחיל באות מם. בראיון מאוחר יותר (1991) שהעניק לפאנזין Fanaticism Leads To Destruction דוקא הביע התנגדות נמרצת לשם בתואנה שהוא "פשטני ושטחי ומגביל את יכולת ההבעה שלנו".

בראשיתו, ההרכב פעל ללא שם וגרעינו כלל את פיטשון ואת נימי המתופף, כאשר סוללה של נגנים מתחלפים לצידם ואפילו שחקנים. בהופעה אחת הם מנו שמיניה על הבמה, "במטרה לחדד את המסר ולהיות מעניינים, מורכבים, מקוריים ואם אפשר - מלהיבים". מ-1988 עד 1991 התייצב ההרכב עם פיטשון, גולדווסר (מאוחר יותר באסיסט סקאפולד המטאלים), מטרסו (לעתיד מהפכן מיותר) ועופר כאשר מוזיקאים נוספים שהתארחו בהקלטות הם דורון בורשטיין על קלידים ואבוב (שניגן בברלין עם המוכתר) וענבל פרשטמן בגיטרות. הלהקה הושפעה בעיקר מאנרכו-פאנק בריטי וזכתה לתואר "להקת הפאנק הפוליטית הראשונה במזרח התיכון" (על אף שפיטשון הסתייג מתואר זה וזיכה את להקתו הראשונה בכך).

בהופעות הבודדות שקיימו (פחות מחמש), ביצעו נ.מ. גרסאות כיסוי לקומבאט 84 ו-Subhumans ואפילו ריטשו נויזית את "בפרדס ליד השוקת". השיר היחיד הרשמי של ההרכב נקרא "דניאלה וייס" והוא הופיע באוסף הפאנק "פרוורוטי", לצד קטעים של הרכבי פאנק חלוצים נוספים כגועל נפש, פאבליק דומיין, אנוס ומפגרת ולצד "The Brainless", השיר היחיד הרשמי של להקת האם, The A-Brigade. לאחר התפרקות הלהקה, המשיך פיטשון אל נשרפת, ההרכב המוצלח הראשון שלו, שזכה להקליט אלבום שלם תחת חסותה התומכת של האוזן השלישית.

רוח התיעוד הטובה ששרתה ב-2009 הביאה לכך שחומרים מקוריים משנות השמונים העלומות ותחילת שנות התשעים פרה עידן האינטרנט קיבלו סופסוף את הבמה הראויה לה. לצד אתר שבו פורסמו כל ביקורות עיתונאי הרוק הירושלמי המנוח יורם בר, שוחזר גם באותה שנה אלבום של 3ח' המיתולוגיים וכך גם עשו פיטשון ופדריקו גומז, שלקראת סוף השנה ריכזו את כל אוצרות נון מם לכדי מארז אחד שכלל מאסטרינג מחודש של הקלטות שלהם (ע"י מיול דרייבר), די.וי.די עם סרט תיעודי מ-1990 על הלהקה, תיעוד וידאו של הופעה בפינגווין (אוקטובר 1990) ותיקיית מולטימדיה עם עשרות צילומים וסריקות של פוסטרים מהתקופה, הדפסה מחודשת של העטיפה המקורית ודף המלים של הקלטת וחוברת בת 40 עמודים עם היסטוריה כתובה ומצולמת של הלהקה. למארז קראו האדא הסופי והוא יצא במאה עותקים בלבד במסגרת שיתוף פעולה בין הלייבל הירושלמי "משהו על הדרך" והוצאת הפנזינים ראשכלב.