הסאבווי סאקרס זכו לעדנה מסויימת שנים לאחר מותם הבימתי ואפשר אפילו לכנותה מיתולוגית ללא בושה. שני אלבומים מחאתיים ("קומות קרקע ומטה", "שקט נפשי") שבאמת בעטו ולא סתם הרימו רגל, הרכב שריד למפץ האינדי הגדול של שנות התשעים (שאף חימם את  Paradise Lost בהופעתם בארץ ב-1996), אחת מלהקות הדגל של פאסט רקורדס ומתנחלת קבועה בפטיפון, אשר המשיכה לתרום גיטרות רצחניות ופה מלוכלך בעזרת שניים מחבריה: הסולן והגיטריסט אביב מארק, אשר המשיך להקליט ולהופיע עם הרכב הליווי שלו - הפילהרמונית והמתופף עמי שלו - אשר הפך למפיק המוסיקלי המוביל של הרכבי פאסט ושוכני הפטיפון ומנהיג מונו אדיקטד אסיד מן (יחד עם ליאור מיכל, באסיסט הסאקרס), לימים מונוטוניקס הדגולים.

מי שנותר בצל היה הצלע הרביעית בלהקה - ניסים אליעז (בנו של המשורר והמתרגם המפורסם רפאל אליעז). הגיטריסט המופנם, שהיה שותף להקלטות שני האלבומים, התרחק מאור הזרקורים, כאשר בנסיונו האחרון בהרכב כלשהו, חלק במה עם אייל יונתי (באס) ורונן בן עמי (גיטרה) תחת השם טימבוקטו. שתי ההופעות הראשונות של ההרכב היו הופעות חימום עבור אביב מארק והפילהרמונית ב-2002. אופיו האנטי-תקשורתי והנחבא אל הכלים הרחיקוהו מן התודעה וכך, כאשר הקליט אלבום סולו ראשון ב-2005 בשם "לא מאוחר מדי" עם ורד פיקר וקרני פוסטל, מתי מעט ידעו על קיומו. משידעו, היה זה כבר מאוחר מדי. בפברואר 2009 נמצא אליעז בדירתו בתל-אביב ללא רוח חיים וככל הנראה מת מדום לב בשנתו. בן 43 היה במותו.