יעל כהן מספרת: במקביל ל"ונוס" התחברתי להרכב הנקרא "נשות חווה". זה היה הרכב שניגן בהתחלה מוזיקה יהודית מסורתית ולאחר מכן התגלגל לנגינת מוזיקה יהודית בסגנון אתני , ג'אז ורוק. כל אחת הביאה ללהקה את הסגנון המוזיקאלי שממנו היא הושפעה. וכך נוצר הסגנון המיוחד של הרכב זה. שוב מצאתי את עצמי בהרכב עם חמש בנות. המוזיקה שהחלה כמוזיקה יהודית ורק לאחר מכן הפכה למוזיקה יהודית בסגנון אתני, רוק וג'אז עשתה לי נורא טוב בנשמה , בתקופה הקשה שענבל נהרגה. זו היתה מוזיקה יהודית שמחה שנתנה לי את היכולת לחייך לזמן מה ולשכוח לרגע את הכאב. כמו בכל הסיפורים, ההתחלה היתה טובה, הופענו בפסטיבלים בארץ, באירועים פרטיים, בהופעות בוקר בביה"ס וכן בפסטיבלים גדולים בחו"ל: בקופנהגן ובלונדון וזו בהחלט חוויה מיוחדת במינה. הקלטנו דיסק במימון עצמי שנמכר בהופעות והיו עוד המון תוכניות. אך עם הזמן, החומר האנושי לא אפשר לי להישאר דקה אחת נוספת, הרגשתי שאני יותר מדי סובלת ועל כן החלטתי לפרוש.