כנצר האחרון (כרגע לפחות) לשושלת להקות הארדקור פאנק מפוארות, סמרטוט כחול-לבן הצליחו לתעל את המוזיקה שלהם לשיא בלתי רשום בספר השיאים המקומי. למרות שתקופת אמצע שנות התשעים הייתה גם מסדרת להם קהל הרבה יותר גדול וחם שמחובר למלל, סמרטוט הצליחו בעזרת סדרה של הופעות סוחפות ליצור מסביבם קהל מאמין והדוק.
 
הלהקה קמה סביב פדריקו גומז, פרונטמן הלהקה והמנהיג הבלתי מוכתר של הרכבי העבר המפוארים נכי נאצה, דיר יאסין ושותף לפשע ב-USF ובמשכב בהמה (או "הנרקומנים"). אליו הצטרפו הווטרנים של סצינת כפר-סבא יוני בן-דור (תופים) ויניב מייזל (גיטרה), שניהם חברים גם במלככי הפינקה, וגיא (באס, מלהקת אמנון יצחק החיפאית המנוחה). התפוגגותה של הסצינה המקומית (והפיכתה לסצינה אינטרנטית / פופ-פאנק אוריינטד) הותירה את סמרטוט כחול-לבן כנושאי הדגל האחרונים לסצינה המפוארת המקומית של אמצע שנות התשעים.

מוזיקלית, סמרטוט חזרו לבסיס הקשוח של מוזיקת ההארדקור מתחילת שנות השמונים עם טוויסט מקומי והשפעות של ת'ראש וקרוסאובר. ההופעות הדי תכופות היו מלאות באנרגיה מטורפת ואמונה שסחפה את הקהל. האלבום הראשון, "סופה מגנטית", יצא ב-2004 והשני, "אלימות ספונטנית", יצא ב-2005. ואם הראשון היה פראי ועוצמתי, הרי שתקליטם השני של סמרטוט הצליח לנסוק לגבהים חדשים. שני האלבומים נחשבים ליצירות הארדקור פאנק מהטובות ביותר שיצאו בישראל עד היום. לאחר צאת האלבום השני, הודיעו חברי הלהקה על פירוקה.