עדינה אבן זוהר
צילום: יחצ, גל אלי
אמנם הקלישאה אומרת "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא", אך יש מקרים שהכי טוב מאוחר, למשל אחרי שמשלימים את היעדים האחרים בחיים (קריירה, משפחה וגו') ואז מתפנים אל התחביב שבלעדיו החיים לא היו שלמים עד אז. לדוגמא, לשיר.
סיפור חייה של עדינה אבן זוהר, ניו-יורקרית מקורית, מתואר בדיוק לעיל. רק בגיל 45 היא החליטה להגשים את חלומה, לעלות על הבמה ולתת דרור להשפעותיה המוסיקליות - זמרות ג'אז קלאסיות כאלה פיצג'רלד, שרה ווהן, טריני סאטון ושירלי הורן. לאחר שקנתה שביתה בארץ, התערתה בסצינת הג'אז והבלוז המקומית, הופיעה במועדוני הג'אז בארץ ובסיועם של נגני הז'אנר המקומיים כניצן עין הבר, יוראי אורון, אמיר דוד וגיורא לינדברג (סקסופון, באס, תופים ופסנתר בהתאמה), הקליטה אי.פי ובו ארבע אינטרפרטציות לקלאסיקות הג'אז Fever (של אוטיס בלקוול), This Masquerade (של ליאון ראסל), Love Me Like A Man (של כריס סמית'ר) והמנון ההזדהות New York State of Mind (של בילי ג'ואל).
