תהום גדולה פעורה בין ימיה הגדולים מ-1997 של להקת האם של עופר פריאון, היווניה (באופן יחסי כמובן), לבין חזרתו הצנועה והשקטה לתודעה ב-2007. היווניה, שהוקמה ב-1995 ומשכה את תשומת לבם של יוסי עזר (פורטרט) ויוסי פיין הגדול, הותירה בספר הימים של הרוק הישראלי להיט בודד ("היווניה הגדולה שמחה") ואלבום מלא כעבור שנתיים בהד ארצי. כמנהג להקות רבות לפניה ואחריה, סוף ההתחלה היה גם התחלת הסוף. ערן פריאון, סולן ההרכב, החליט להגר לניו-יורק ולעבוד כמפיק היפ הופ. אחיו עופר נותר בארץ, הופיע מעט עם שירים שכתב ואז זרק הכל לפח והחל מאפס.

עד לחזרתו המחודשת ב-2007 בילה שנה בהודו, שם אגר חויות והעלה אותן על כתב. משחזר לארץ למד טכנאות קול והתרשם שאין צורך יותר בגב הכלכלי של חברות התקליטים הגדולות. הוא הקים אולפן ביתי שבו הקליט את השירים שכתב והלחין. עם חזרתו של אחיו לארץ, שימש האולפן ליצירת מוסיקה לטלוויזיה ופרסומות, בעיקר לחו"ל. אחרי שנתיים של עבודה על חומרים אישיים, שיחרר את הסינגל "אין מלך", שיר מחאה קצר ובועט שלווה בקליפ הלועג לנבחרי האומה דאז (ראש הממשלה אהוד אולמרט, הנשיא משה קצב, שר הבטחון עמיר פרץ, שר האוצר אברהם הירשזון). כעבור שנה יצא האלבום המלא, "נחיתה רכה". כל השירים בו הלחין וכתב (ואף אחראי על הגיטרה, הבאס, התכנותים והקלידים) למעט "עכשיו להתאהב", שהלחין למילותיו של מאיר אריאל.