ערן רייס היה פעיל מסוף שנות השמונים ועד אמצע שנות התשעים במה שכונה לימים המפץ הגדול של הרוק הישראלי (דור הרוקסן) ואולם במילניום החדש הוא הסב מקצועית לזמר/יוצר אקוסטי עם שירים שבהם קורטוב של מחאה.

באמצע שנות השמונים עבד רייס כעוזר טכנאי באולפני DB והיה מעורב בתוקף תפקידו בהקלטות של אהוד בנאי והפליטים, נוער שוליים ועוד. ב-1987 החל לעבוד במחלקת הוידאו של חנות האזן השלישית למשך שבע שנים. בתקופה זו הפיק קלטת וידאו של הופעה חיה של "טאטו", שותף בהפקת התקליט, המופע והקלטת של ז'אן קונפליקט ובפרויקטים נוספים.

ב-1990 הצטרף להרכב המאוחר של להקתה של מיכל ספיר ואלון ידגר, אפור גשום. הרכב זה לא שרד זמן רב ולאחר שספיר עזבה את הארץ לטובת ארה"ב, ניגן בהרכב קיפוד (עם יורם הבר על הגיטרה, רון ינאי על הבאס ואורי תכלת על התופים). ההרכב פעל למשך שנתיים (1993-4) והתפרק, אך כעבור שלוש שנים יצא אלבום עם חומריהם בלייבל של האזן השלישית, אירסיי (אחת ההוצאות הראשונות של הלייבל המחודש). בסוף שנות התשעים ניגן עם איגי וקסמן ואף הלחין שני שירים לאלבומה "בעדינות" ("צופה בך", "איש קטן למטה").

בשנת 2000 החל להופיע במופע שכלל שירים שכתב. שירים אלו נכללו באלבום הבכורה "דק", שראה אור ב-2003 בהפקה עצמית. בעקבותיו מופיע ערן כחימום לעמיר לב. שיר נוסף בשם "אריאל", שבו הוא צולף במילותיו בראש הממשלה דאז, אריאל שרון, לא נכלל באלבום. ב-2005 הוציא שיר לרדיו לרגל ההנתקות מגוש קטיף ("עת לטעת ועת לעקור נטוע"), בו ניגנו יהלי סובול, אלברט סופר (מלהקת "אלגנט"), אלעד כהן בונן (פרויקט "30") ומשה דוידסון. כמו-כן הופיע כחימום לאהוד בנאי בסיבוב החורף האקוסטי "קשר לאחד".