דברי אנרכיסטים בנחת נשמעים? אם סצינת ההארדקור / פאנק הישראלית בוטה וישירה באופן ברוטאלי, בועטת במקומות כואבים ואינה מותירה מקום לספקות (D9, נגד הכיבוש 2 ב-5, סמרטוט כחול-לבן, דיר יאסין וכו'), בוחרות צמד הירושלמיות יסמין ושיר לתעל את האנטי שלהם בדברי נועם: קלידים רכים, סקסופון ג'אזיסטי ומעטה של הרמוניה נשית, שתחתיהם - מסרים מחאתיים קיצוניים, תמיכה בסרבנות לשירות בצה"ל (הצמד נקרא ע"ש הפרופיל הידוע לשמצה), אנטי ציונות, אנטי ערכים ואנטי דת.

השתיים החלו את דרכן ב-2000 עד 2006, אז עברה כץ להתגורר בגרמניה. אליהן הצטרפו מוסיקאיות אורחות כטל כץ (צ'לו), סיון שנהב (פסנתר), שירה קרנר, אלה תדמור, מאיה פניגטון, לירון דניאלי, גל תמיר, ימי בר, נטלי אדלר ומיטל ברייר (שירה, האחרונה הצטרפה ללהקה כחברה קבועה), ובעיקר - התיגבור המשפחתי מכל צד - האח נעמן וגנר והאחות זוהר כץ.

הצמד לא הסתפק בשירה אלא גם פעל: כך ב-2004, כאשר יסמין הופיעה מחוץ לחומות כלא מעשיהו בהפגנה בעד שיחרור חמישה סרבני גיוס. על רקע ההתנגדות התקיפה לשירות, לא פלא שמצאו חברותא אצל פציפיסט ירושלמי נודע נוסף כעופר גולני. הצמד אף הופיע כמה פעמים במועדונים החשודים מיידית: הגדה השמאלית בתל-אביב (אך גם בקמלוט) ובדילה הירושלמי. את מסריהן הן פיזרו בשלושה אלבומים שהקליטו ושיחררו חינם לרשת: "כל הכבוד לצה"ל", "באחו" ו-"בבית הספר".