רוני אלטר
צילום: יחצ
השם של רוני אלטר ידוע ומוכר בתעשיית המוסיקה הישראלית זה שנים רבות, אלא שכמו רבות מזמרות הליווי והפרוייקטים, נותרה תמיד הסוד כמוס, שנחבא אל הכלים בין דפי הבוקלטים בתקליטים, אורחת לשיר ותו לא. 2009 היתה השנה שבה נפרדה סופית מהצל של השמות הגדולים ופרשה כנפיים בדרך לסטארדום המיוחל.
אלטר, בתו של התסריטאי-במאי-מוסיקאי-מלחין-ומה לא נפתלי אלטר והשחקנית אירית אלטר, זכתה בעידן הטרום-קריירת סולו שלה ללוות ולהקליט דואטים עם אריק איינשטיין ("חיוורון" ו"פנסי העיר דולקים"), מטרופולין ("לישון בלי לחלום", "נפילות קטנות" ו"עוטף") ודודו טסה ("מעליות"). אקטים קצת יותר אלטרנטיביים כללו את 16Poly (בשיר "Tangerine Girl" למשל). ב-2008 הקליטה שני שירי פתיח: "בובות" יחד עם טרי פויזן (לטלנובלה הנושאת את אותו שם) ולסדרת הדרמה "לאהוב את אנה". בד בבד השתלבה בתחום המשחק עם כמה תפקידים קטנים (פליק בסרט "מוכרחים להיות שמח" ותרומת קולות בסרט "למראית עין" ובסדרה "תמיד אותו חלום").
עוד בטרם הקליטה סינגל רשמי ראשון לבד, נטלה חלק בטריק פרסומי נוסף, כאשר הקליטה את השיר Going All the Way תחת האליאס Sdia, מה שהתברר מאוחר יותר כקמפיין של האגודה למלחמה באיידס (האליאס הוא בעצם Aids בכתיבה לאחור). שיתוף הפעולה עם מטרופולין הותיר את עופר מאירי בתפקיד המפיק המוסיקלי של אלבום הבכורה שלה יחד עם אלון לוטרינגר (מתהילת מורה). האלבום האלקטרו-אקוסטי התכבד - מלבד שיריה המקוריים - גם ביצירות של משוררים כגון עלי מוהר ("נגועה"), אגי משעול ("נשימה") ונתן אלתרמן ("הבכי", שביצע במקור אושיק לוי ואותו היא מבצעת כדואט עם אביה) מצד אחד ושל אמנים מוערכים כגון יסמין אבן ונתן סלור ("כמה דקות קרובות"), עינב ג'קסון כהן ("עירומה") וורד קלפטר ("נמרים") מצד שני.
