עבור רבים מבאי הבארבי, שלמה "קובש" קובה היה השמנמן החייכן והאדיב שישב בבוטקה כקופאי של המועדון. מעטים ידעו שמאחורי החזות הקופאית המנומסת שלו פועמת נפש מוסיקלית.

קובש עזב את הכרמל ב-2001 ונחת בלב הבוהמה של תל-אביב, "כוך" בפלורנטין, בו הגה, יזם וברא את הרכבו "שלמה ומועצת החכמים". "בדקתי מה נשאר לי בחיים, וזה לא היה הרבה. שתי גיטרות, כמה רמקולים מגבר סט תופים רעוע, מיקרופון אחד, כמה בגדים, מעט לבנים, מגבת, מברשת שיניים, משחת שיניים, וסבון. זה מה שהיה, ועם זה היה צריך לנצח", תיאר באחד ממכתמיו שפירסם באתר שלו. במהלך שהותו בדירה פגש את המוסיקאים שילוו אותו לעתיד. מועצת החכמים לא היתה הרכב יציב במיוחד. ההרכב המקורי כלל את עידו מיימון (תופים), אורן שגיא (באס) וקלידן בשם רונן, שהוחלפו בבוא הזמן במתופפים אורן טמיר, אורן תובל וז'אן ז'אק גולדברג (ש"חזר חרמן לתופים" לאחר שהות בצרפת), הבאסיסטים רועי סקליה, אפי קרימקה וניר עורי. לאורך כל הזמן הזה ליוו אותו הגיטריסטים יום טוב אבדי (אקוסטית) ויעל מלאכי (חשמלית, מאוחר יותר בלהקת קולומביה).

קובש הספיק להקליט שני אלבומים. אלבום הבכורה נקרא "אהבת חינם". עם ז'אן ז'אק הקליט שני שירים ("שיר על עיר", שלדבריו מדבר על איש חדש בעיר זרה, ו"משה תצדיע", לו צולם גם קליפ שלא נערך עד היום מחוסר תקציב). לאחר שגם ז'אן ז'אק פרש כדי ללוות את הקאמבק של הקליק ואת סחרוף ומיכה שטרית, הצטרפו אליו שני חברי להקת חופש ליאור זוסייב (תופים) ואורי קליאן (גיטרה, שירה). לרשת העלה פעם וידאו הופעה חיה שביצע עם הרכב זה לשיר "במקום הכי נמוך בתל-אביב" של אסתר שמיר מתוך הופעה שנערכה בג'הפאן.

קובש עשה הכל בדרך שלו, על אש קטנה, מימש את חלומותיו הכי עצמאית שאפשר. הוא היה אדם גדול עם לב גדול. הוא נפטר מדום לב ב-02/11/2005. בן 43 היה במותו.
עמוד לזכרו עלה בפורום מוסיקה אלטרנטיבית של YNET (ראו קישור נוסף).