לאחר מפץ הפאנק הראשוני באמצע שנות השמונים, שכלל הרכבים כקוקו בלוף והיתושים, נ.מ. ונכי נאצה, התרגש גל חדש ורענן בתחילת שנות התשעים בכפר סבא (חזירים בתשובה), בת-ים  (USF), חיפה (פאבליק דומיין) וקרית אונו. הנציגים של האחרונים היו אנוס (באנגלית - פי הטבעת), שהציגו לעולם מורדת חדשה ומוסיקאית משובחת - שרית שצקי.

שצקי הודתה שהמרד שלה היה בעיקר בקונסרבטוריון ובמוצארט, לא בדיוק המרד שאיפיין למשל את המתופף יוני רוכמן, ששימש גם כבאסיסט אוי ואבוי והיה דמות מפתח בסצינת הפאנק והאנרכיזם המקומית של אמצע שנות ה-90. חבר נוסף בלהקה היה דוד טור, מאוחר יותר בעליו של הפאב "לנסקי" המיתולוגי בתל-אביב.

הלהקה זכתה לפופולריות לא מבוטלת בתוחלת חייה הקצרים ושצקי הפכה לדמות מפתח מיד אחרי הפירוק, כאשר הצטרפה לפרוייקטים המגוונים של גיא בן שטרית - אינפקציה, מטבוחה ואטליז. הלהקה אמנם הקליטה כמה שירים באולפני דלפי ע"י ירון שראל אך אלה אבדו, כך שהמורשת שהותירה אחריה הלהקה מסתכמת בשני שירים ("נפילה", "מתאבדת") שנכללו באוספי הפאנק החלוציים "הכל שקרים" ו-"פרוורוטי". קטעים נדירים מהופעה חיה של הלהקה ראו אור בסרט הוידאו המחתרתי "עשבי פרא", שתיעד את סצינת הפאנק הישראלית בשנות התשעים המוקדמות.