שנתיים (פלוס) אקס-טריטוריאליות, מחוץ לתודעה ומלוח ההופעות, הן בהחלט פרק זמן ממושך מדי במונחים מקומיים עבור אחת הפיגורות הנשיות הבולטות של האינדי הישראלי בעשור הראשון של המאה ה-21. עם התפוגגותו של הרכב העל Ex Lion Tamer ב-2007 (ובפועל אף מוקדם לכך) והתמוססות איטית של קטאמין, היתה זו דוקא זואי פולנסקי שנעלמה לחלוטין, בעוד שני השותפים האחרים לדרך - אסף תאג'ר וחגי פרשטמן, המשיכו להופיע ביחד ולחוד (במיוחד פרשטמן, שהצטרף אל המונוטוניקס במקום רן שמעוני).

בימיהם האחרונים, קטאמין זנחו את מלודיות הפולק הענוגות לטובת שוגייז מסוייט, מרובה פידבקים ומבוסס לופים, שכמו נלקח מסרט אימה ימי-ביניימי והבדיל אותם באופן ניכר מן השוגייזינג המתקתק והנינוח של בנות NX2. שתי הופעות של תאג'ר בפסטיבלי פולקל'ה הרביעי והחמישי (לבדו) ושמועות על התבודדותו באתרי בניה לטובת פרוייקטים אחרים (הנוגעים יותר לקולנוע), העלימו למעשה את פולנסקי מן העין. זאת עד 2009, כאשר הפציעה מחדש תחת השם Bela Tarr (כן, על שם במאי הקולנוע ההונגרי הידוע). חומריה המקוריים ממשיכים באותו קו קטאמיני אחריתי. על אף שהגדירה אותם אמביינט ואיזי ליסטנינג, היה זה אותו שוגייזינג מטריד, אשר סרק במסרקות ברזל את האוירה ושהוגדר נאות כ"ג'ולי קרוז על קטאמין". בפאזה החדשה היה חידוש אחד מרענן - שירים בעברית (כגון "ליקויים"). באוגוסט 2010 השיקה את אלבום הבכורה שלה, Pulsar. כעבור שנה, הלחינה מוסיקה מקורית לסרט Black Mark של הבמאית האיטלקיה ולנטינה ד'אקווילה.