הפופולאריות של "אמני צעצוע" מעבר לים כגון קוקורוזי היכתה שורש בישראל לכל אורכו של העשור הראשון במאה ה-21. מוסיקה שמיוצרת בעיקר על ידי צעצועים, כלים אנלוגים וכל דבר שלא מוגדר רשמית כלי נגינה אך מייצר צלילים שנשמעים בעיקר בחדרי תינוקות - הפך לטרנד מבוקש אצל אמנים כגון ניקו טין, Her Highness, איגור קרוטוגולוב (והקראטה באנד שלו), גלברט, לאפי, Mary and The Baby Cheeses ועוד.

אולם הפריחה הזו הגיעה למיצוי מוקדם מדי לקראת 2009. לייבלים שתיחזקו בעבר אמנים אלו (כגון אק דאק ואודיו קולאז') נסגרו או נכנסו להקפאה; אמנים אחרים העתיקו את מחייתם לחו"ל ונעלמו מהנוף המקומי (חינקיס, גלברט, לאפי, מריה אוצ'ר) ואחרים זנחו את הז'אנר והעמיקו לחפור במרעים נידחים יותר, נסיוניים יותר ופופולארים פחות.

יעל בירנבאום (אחותו של יונתן בירנבאום, גיטריסט Ed ו-Lechuck) ניצלה ואקום זה להפחת רעננות בז'אנר, תרתי משמע (במקור מרעננה). אמנם במחתרת, אך אט אט חשפה את ארסנל שירי הצעצוע שלה תחת האליאס Chick on A Bike בצורה סולנית, ובמסגרת פרוייקטים אחרים כגון Jack in the Box (עם איתי שני ואורי אלבוחר) ו-Super Short Pony (עם איתי שני ואבי ויקטור). מרחב התימרון בז'אנר זה כה גדול עד שהגדירה חלק מהמוסיקה שיצרה כ"פופ סיני מלודרמטי".