להקת הקוביות המנוחה נעלמה מן הרדאר בסביבות 2004 לאחר הקלטת האלבום "עד סוף היום". אוהד בולוטין נפרד מהמידנייט פיקוקס ב-2007 וגם גבריאל בלחסן, עבורו תופף בהופעות, נדם למשך זמן. כך שפרצופם של השלישיה נעדר מן הבמות למשך תקופה לא קצרה. ב-2008 הגיחו לפתע שלושתם בהרכב חדש, אלמוני ולא יומרני וגם קצת ומבוגר, שניגן רוק לא מתפשר, אך הצליח להפתיע ולעניין גורמים בינלאומיים ואנשי מקצוע מדופלמים כמו היה ההרכב החדש הצעיר בשיכון ומועמד לדבר הטוב הבא.

סולן ובאסיסט הקוביות קובי משה וואלך והגיטריסט עמוס אהרוני הקימו את ההרכב ב-2005 כגחמה קטנה לשעות הפנאי. השניים כתבו חומרים בסטודיו שהקימו בביתו של אהרוני ולאחר שגייסו את גלעד אריאל (מתופף הקוביות) ואת אוהד בולוטין (הפעם כסמפלריסט), הרימו מספר הופעות קטנות בשביל "ההתנסות" אך לא הרחיקו מעבר לכך. הסקיצות שהעבירו לחברים עברו מיד ליד ומיבשת ליבשת ולבסוף מצאו אוזן קשבת אצל טום ניקולס, מפיק פופ בריטי, שעבד עם קיילי מינו, אול סיינטס, השוגאבייבס ועוד. ניקולס התרשם ממה ששמע והחליט להגיע עם צוותו לישראל להפיק את השירים. במקביל, עניין חבורה של אנשי מקצוע בעניין: טכנאי ההקלטות בריאן פטורלסקי (שעבד עם בירטני ספירס ואאוטקאסט), פיטר גורדנו (מהצוות של דפש מוד) וטים בקסטר (שעבד עם הגורילאז) שתרמו תכנותים לשירים. את התוצאה הסופית ניתן לשמוע באלבום הבכורה האפונימי, שראה אור ב-2009.