אייל גולדמן החל - כרבים אחרים - בלהקות נוער צעירות שיצרו בקשת מוסיקלית רחבה, מג'אז ועד מטאל. הוא שימש כמתופף בלהקת The Shitters ונטל חלק זעיר בהקלטות אלבומה הראשון של סופיה. בהמשך, גילה את המוסיקה האלקטרונית ואימץ לעצמו את האליאס פאנק סינטרה. הוא תיקלט במועדוני הצפון יחד עם מורפלקסיס ואף הופיע עמו בלהקת קאוורים שביצעה שירים של טום ווייטס, ננסי סינטרה, איינשטורצנדה נוייבאוטן ועוד.

בהמשך, תיקלט בכל המועדונים הנחשבים בארץ (דינמו דבש, ורטיגו, האומן 17 בחיפה, אנדרגראונד באילת וכו') לצד שמות כאסטרל פרוג'קשן, נדב רביד, BLT, שלומי זידאן, זו-בי ועוד. הוא היה חבר בצוות כוסעמק.קום, שם עבד יחד עם סגול 59 על אלבומו השני של האחרון. חלק מהשמות שתחתם הופיע: Sindreyworks וג'ימי לוי. קטע שלו בשם "Feel so Chic" ליווה מצגת פלאש בתערוכת מדיה דיגיטלית בגרמניה.

מוסיקלית, הוא מציג עצמו כיוצר פריסטייל במובן הכי מילולי שאפשר. לדבריו, ערב שלו יכול להתחיל בדונה סאמר, להסתיים בעמנואל טופ ובאמצע יצוצו אן קלארק וסטיבי וונדר. כל מוסיקה שתוכל להזיז לכם את הישבן ובו בזמן לגרום לכם לחשוב. הסגנונות נעים בין האוס, אלקטרו, Fאנק, IDM וכיו"ב. עם תורה זו, הקליט בדצמבר 2005 אי.פי בשם Funk Sinatra's Wailing Wall. האי.פי, הכולל ארבע רצועות, יצא בלייבל הרשת Music Artistry. האי.פי תואר כ"קולה של ירושלים בחמש לפנות בוקר", מיקס של דאב ישראלי עם השפעות שורשיות כדוגמת תפילות יהודיות וערביות באיזור הכתל המערבי.

רצועה נוספת שלו, "Street knowledge", נכללה באוסף פולרואיד 03 של האתר השרת העיוור. בסוף 2006 מיקסס את הקטע "מאוחר מדי" של קוביאשי פורצלן, שנכלל באי.פי שלה "ממוקסס מדי".