Gnoy & Salo (אנטון וייס וסרגיי אנג'ל בהתאמה) מגדירים את עצמם כצמד ה"פסיכו-אקוסטי" הראשון בארץ. את שמם שאבו מסיפור מאת הסופר הרוסי ולדימיר סורוקין. השניים חברו יחדיו ב-2001 לשם יצירת פרוייקט אקספרימנטלי שהוא גם (כך הסבירו) מחקר הבודק השפעות של תדרים על הפסיכוזה האנושית. בעזרת הטכנולוגיה הדיגיטלית המתקדמת, הם מרכיבים את התדרים על היצירות שלהם ובודקים את השפעתם על המאזינים. בהמשך ההסבר הם מציינים כי הם מבססים את מחקרם על פי תאוריית הכאוס ומנסים למצוא את הקודים הנכונים לשם מניפולציות על התנהלות האנושות. תמהוני משהו.

השניים ניגנו יחדיו כבר בשנות התשעים בלהקת Ausweiss שהקליטה אלבום בודד בשם Comintern.com בלייבל של האזן השלישית וסחטה כמה סקנדלים בעקבות טקסטים פרובוקטיביים. במאי 2001 ערכו את הופעת הבכורה בגלריית "Co-Art" בירושלים כמופע פתיחה לתערוכה בשם "ציפורים". בפברואר 2002 הופיעו בפאב הרוזה במופע לזכר יצחק רבין, בו סימפלו בכמה קטעים את ה"שלום, חבר" של קלינטון. בביקורת על הופעתם זו נכתב במוסף עכבר העיר: "חצי פאב סגור בסדין, מאחוריו עולים צלילים של מה שנשמע כמו מכונה משומנת של אלפי סינים שדופקים מסמרים, קודחים ו...אה, גם שרים לפעמים. אלקטרו-נויז, זו ההגדרה שעלתה לי בראש למה שקרה ברוזה בחסותם של גנוי וסאלו. לפעמים רקיד, לפעמים מלודי ובעיקר מאד מרעיש" (אילן חיימוביץ').

ב-2004 החליפו את שמם ל-Weiss und Engel לאחר שסורוקין בעצמו איים עליהם בהפרת זכויות יוצרים. כעבור חודש השלימו הקלטת אלבום בשם GOODBOYFRIEND, עליו עבדו שנתיים. את האלבום ניתן לקבל רק באמצעות פניה אל הצמד בדואר.