בהגדרה המוסיקלית "דיסקו-האוס-פופ שמח", ה"שמח" הוא כנראה תולדה של הבנות הנאוות שמייצרות אותו לא פחות מאשר המוד שהוא משרה על המאזין. מי לא היה שמח להיות בקרבן של יוצרות נאוות כמו אלה של טרי פויזן או No Moon? יתר על כן, מי אם לא אהל עדן יודעת לייצר צליל שמח (ואם נעמוד על קוצם של יודים, שמיייח)? הרי היא היתה שותפה בפיאסקו הדיסקו המבדר פינג פונג שהופעתו באירוויזיון יצר הרבה מאד "שמח" בארץ, עד כדי חרמות ונידויים חוצי מגזרים עקב פרובוקצית הדגלים הנודעת לשמצה.
 
בבחינה מקרוב, אפשר לראות ולשמוע בלילות חסרי ירח צלליות והדים של הרכב עבר בשם אקיטה, במיוחד של שתיים מבנותיו - אן "Annexpected" שטרייכמן ואהל עדן. אקיטה לא זכתה להוציא חומרים רשמיים, אבל עובדה זו לא ריפתה את ידיהן של שטרייכמן ועדן, שמדלגת מרביעיה לרביעיה. את מקומן של שתי הבנות האחרות באקיטה (תמי ביברינג ונעמה צבר) תפסו מיכאל דונייבסקי ומינקו היפנית. גם הפעם בלטה העובדה שגרעין הלהקה מבוסס על בוגרי בי"ס Muzik ליצירה והפקת מוסיקה. חלק מהתוצרת המוסיקלית שפרסמו כלל את הרצועות המקוריות Niji, Kill Your Tomorrow, Short Nights of the Summer ופרשנויות אלקטרוקלאשיות ל-Wicked Game של כריס אייזיק, Ride on Time של בלאק בוקס ו-Make My Heart של טוני ברקסטון.