אף בתרבות מוסיקת השוליים בישראל מסתבר כי ישנם שוליים. מתחילת דרכה, הייתה להקת SideFields מעין נטע זר בתור סצינת האינדי המקומית אשר נדדה לה בתכיפות בין מועדוני ה"פטיפון", ה"ג'ה פאן", ה"הייניקן הבימה קלאב" ושאר פאבים ומועדונים ארעיים. נוח תמיד לסמן תקופות על פי פועלם של אמנים מסוימים, וקשה לזכור כי כבר מסוף שנת 2002 SideFields נמצאים איתנו כאן ומנהלים קיום מתמיד, כיום יותר מאי פעם.

Sidefields הוקמה בתחילת 2002. לאחר שסיים את שירותו הצבאי, הקים איתי קשתי, אז מוסיקאי חסר נסיון עם אסופת שירים מקוריים, את הגלגול הראשון של הלהקה, אשר כלל את גיא גלם, אפי קרימקה ואמיר אלקיים, כולם סטודנטים למוסיקה במוסדות שונים. בהרכב זה נוסה לראשונה אחוז ניכר מהחומרים עליהם נשענת הלהקה עד עצם יום זה, ומהרגעים הראשונים ניתן היה להבחין באנרגיות התחבאו מבין השורות, אשר ביטאו את חיי היום יום האפרוריים שאפיינו את חברי הלהקה. עם זאת, מסיבות שונות פנו גיא ואפי לכיוונים אחרים. עם הצטרפותם של אורי בושארי (גיטרה) ועדי ענבר (בס), התקרבה יותר הלהקה לכיוון אליו שאפה להגיע מלכתחילה. הצליל הפך  אוורירי ואווירתי יותר מבעבר, והחל ללבוש את צורתו היותר עכשווית. אביחי בר (בס) החליף את עדי מעט לאחר כן, וחרף חוסר ניסיונו המוסיקלי הוא הביא עימו רעננות חדשה עם מגוון השפעות רחב יותר, עומק תרבותי ואינטלקט עשיר, שהתבטאו בדרך בה עיצב מחדש חלקים גדולים מתפקידו.

בתחילת 2004 היתה הלהקה ממקימות ארגון MISC, אשר ניסה לתת במה ואחדות ללהקות המבצעות מוסיקה באנגלית ואף הופיעה בערב הראשון של הגוף בג'ה פאן בחודש מאי באותה השנה. מודעת לשינויי המדיה העולמיים, חילקה הלהקה באותה ההופעה (ובמספר הופעות שלאחר מכן)  אלבומי דמו לכל הבאים בחינם. באותה התקופה פגשו חברי הלהקה את מנהלם האישי עידן שטיינר, אשר נשאר איתם עד היום, פתח בפניהם כיוונים נרחבים והיה לרוח החיה האמיתית שמאחורי פועלם.

משחק הכסאות המוזיקלי לא נפסק שם. אמיר אלקיים אולץ מסיבות שונות לעזוב את ההרכב, אשר נותר כרגע ללא אף אחד מחבריו המקוריים לבד מאיתי. משוכה נוספת ניצבה בפני איתי ואביחי כאשר סיים אורי בושארי את תפקידו בשל חילוקי דעת מקצועיים. דבקים באמונתם, הם החלו עם סדרת הופעות אקוסטיות במגוון מקומות, קטנים כגדולים ("תמונע", "גוד באר", פאב "הנמלה" שבחיפה). במהלך אותו סבב אקוסטי התגלו פנים חדשות בדמותו של גם אריק בן ארי, חברו של עידן, אשר הצטרף מעט לפני כן. עם אריק יכלה הלהקה סוף סוף להגיע למחוזות המוסיקליים אשר אליהם קיוותה ותחושה זו רק התעצמה עת הצטרף ניר וטשטיין, שעבר לא מכבר לת"א. בהיותו אמן ויזואולי לא פחות מאשר מוסיקאי, עזר אריק לאיתי להגשים את חזונו על וידאו ארט מקורי שילווה את הופעותיה של הלהקה, ויחד יצרו השניים בעזרתה של תמי ליברמן נוף אורבאני, ובאמצעים שונים הדגימו את הגבולות הדקים שבין החמימות לניכור שבו.

לאחר תקופה של הופעות בת"א ומחוצה לה, היה זה זמנו של אריק לעזוב לטובת לימודי אנימציה בבצלאל. ביודעם כי עליהם להנציח היטב את אותה תקופה, החליטו איתי ואביחי ללטש ולשפר סשן של הקלטה חיה שעשו עם אריק, באולפנם הביתי. לשם כך נבחרו 7 שירים, פרי עמל של ארבע שנות עבודה. על ההפקה המוסיקלית הופקד סיימון וינשטוק, ישראלי בריטי אשר עבד שנים רבות בחו"ל עם מיטב האמנים כטכנאי אולפן (סטינג, רוברט פלאנט, בלאר, House Of Love ורבים אחרים), ואף הפיק את אלבומם הראשון של Echobelly. מעבר לנסיונו העשיר, הייתה זו קרבתו של וינשטוק לאינדי הבריטי אשר עזרה לאלבום לתת את הטאץ' הנכון. לאחר עבודה אינטנסיבית וקפדנית חזרה לבמות לראשונה בתור טריו. בסוף 2006 יצא האלבום השלם האפונימי, ולאחריו התבהר שהיה אקורד הסיום של הלהקה.