יסודותיה של The Afterlife נוצקו ב-2002 בנתניה, בתקופה שהלהקה נקראה Splash. סאם דוידוף וייבגני יאנוב החליטו על הקמת להקת קאברים לדיפ פרפל וריינבו בה יוכלו לצחצח את יכולתם הרוקיסטיות. אל הלהקה הצטרפו סרגיי דמיטריק על הבאס, בלה חזקיה על הגיטרה ודניס ריזקוב כסולן. בראשיתה קיבלה כתף מלהקת מטאל מקומי תבשם Burn, שתרמה לה אולפן הקלטות ואת רומן טיומקין כקלידן לאחר עזיבת הקלידן המקורי של ההרכב.

2003 היתה שנת מפנה בתולדות הלהקה. עזיבת בלה את הליין-אפ ואיושה של משבצת הגיטרה השניה ע"י סרגיי "מטאלהארט" דרבנה את הלהקה לשנות סגנון (עתה כיסו את ג'ודאס פריסט) ואף עסקה בכתיבת חומרים מקוריים. לאחר הופעות וחזרות הקליטו ב-2003 דמו ראשוני שלא הופץ וב-2004 דמו נוסף שכן הופץ (עם השירים Break Defense, Last Silence) שזכו לפירגון על אף איכות הקלטה ירודה. באמצע הנסיקה החליט ייבגני לעזוב את הלהקה ואת מקומו אייש יחיאל עמר. כמו כן הצטרפה להרכב ובאופן קבוע הקלידנית לידיה קורניינקו. הרכב זה שרד עד 2005 עד עזיבתו של עמר.

מחליפו של עמר היה אלנור אלייב, גיטריסט להקה מקומית בשם Krizers. אולם עתה היה זה ריזקוב שעזב את ההרכב לטובת הרפתקאות אצל סטלה מאריס ו-Loud N' Clear. הלהקה המשיכה הלאה עם מחליף בשם לני ואף פצחה בסשנים להקלטות אלבום בכורה לאחר שפגשה את מיקו הרוניאן (מתהילת עזאזל ו-Nail Within) שנבחר כמפיק מוסיקלי. חילוקי דיעות פילגו שוב את הלהקה ועם הרכבתו של הליין-אפ החדש, החליטו לנטוש סופית את השם Splash ולהמירו ב-The Afterlife. עם זאת, העבודה על האלבום לא פסקה ונמשכה עד 2006, עד הצורך בהקלטת תפקידי השירה. אל הדגל נקרא שוב ריזקוב, שהסכים והפך רשמית לסולן הלהקה, בשנית. עם חזרתם של דמיטריק ודוידוף אל ההרכב, נכנסו בפברואר 2007 אל השלב האחרון של העבודה על התקליט Insanity.