קשה שלא לגחך למראה שני הנערים שהצטלמו ברצינות תהומית ובפוזה קשוחה ונחושה על גבי אלבומם העלום "רוצה לשמוח", אך באותה מידה להעריך את נחישותם להתקדם - כמו כל להקה מגה אנונימית אחרת - בצעדי צב, עקב בצד אגודל, לעבר הצלחה מינימלית. לא תמיד זה מצליח. בדר"כ לא.

להקת הנוער הכרמלית של אלון וג'וני קמה אי שם ב-2003 ע"י אלון וג'וני, כאשר את הליין-אפ משלימים רועי שוסטר על הבאס ובן קורן (אחיו של ג'וני?) על התופים. אט אט הם מגרדים ותק בפאבים ומועדונים לוקאליים כמו הפי באר, הנמלה, הסיטי הול, הופעות בעיר הנוער, מתנ"סים בצפון ושורדת עד כדי הקלטת אי.פי בן חמישה שירים, שמנסה לשלב איכשהו אורגניות וסולואי סקורפיונס על מצע מלל נאיבי מדי, כפי שרק להקות תיכון יכולות ליצור.

ב-2004 עוזב שוסטר את הלהקה ומור יוסף בן דיין מחליפו. השנה עמוסת הופעות כולל אירוחים בקול הקמפוס הצפוני. קורן המתופף מספיק לעזוב ואת מקומו תופס אלי אבקין, לימים מתופף Theogony המטאליסטית. שירים נוספים כגון "עוד נאהב" ו"אנחנו צעירים" נכתבים ומתוכננים להכנס לאלבום השני, אך זה מעולם לא יצא. יתר על כן, בסוף השנה גם אבקין נפרד מהלהקה, שמתקשה למצוא מחליף שנית. בכל זאת, הופעות נוספות מתקיימות ב-2005 כחימום לשייגעצ ולסינרגיה בטרם הלהקה שובקת סופית.

ב-2006 חוזרים אלון וג'וני לחיים עם ליין אפ חדש ושם חדש: אטלנטיס. במהלך השנה הם מחממים את דנה ברגר וירמי קפלן, מקליטים שני שירים ("רודפים אחר עתיד", "עתיד שקט"), מופיעים בפסטיבל הרוק של קוקה קולה ונעלמים שנית מבלי שוב.