הו, אלה היו ימים. אמקסז, מחלוצות המטאל בארץ, הספיקה לקום וליפול עוד לפני שצונאמי הבלאק/דת'/דום/פאואר/סלאדג' מטאל פשט על מועדוני ארצנו עם מאות להקות שלא ידעו את רוקסן. הימים ימי (ומדויק יותר - ערבי) מוות לטכנו ולהקת הדגל היא סיילם. מתחתיה, רשימה של הרכבים מופרעים שניסו להוות אלטרנטיבה: Leviticus, People ואקסקליבר למשל. אמקסז, רביעיה תל-אביבית / הרצליינית שהוקמה ב-1989, ראויה לספר שגם היא היתה שם. הלהקה שורדת חמש שנים, מקליטה אלבום דמו ומתפיידת לתהומות הנשיה.

במהלך חייה הדי ארוכים, ודאי עבור להקת מטאל מדור הרוקסן, רשמה לזכותה אמקסז מספר נקודות שיא: הופעה בפסטיבל וודסרוק 1991 באילת לעיני 13,000 איש, מופע החימום של כל שלוש ההופעות של Kreator בארץ ב-1992 ומופע החימום של Napalm Death ב-1993 בירושלים. עוד לפני כן, ב-1992, הקליטה את Absolute Egoism הכולל שמונה קטעים. ב-1994 תלו את המפתחות.

באופן מפתיע, אף אחד מההרכב לא המשיך בהרכבי מטאל. גיא עמיר בילה קדנציה באחד הגלגולים של זקני צפת, שימי הראל שימש כגיטריסט במשמרת הצניעות, להקת הליווי של דני גלבוע (לכל הדיעות, אינדי סופט רוק) ואילו שולמן הגדיל לעשות ופשוט חצה אוקיינוסים פיזיים וז'אנריסטים: בניו יורק הצטרף להרכב פופ רוק בשם Love Alien, בארץ הצטרף ללהקת שבע (עם מוש בן ארי!!) ומאוחר יותר פלש לתחומי היפ הופ ואלקטרוניקה עם היפנותיקס ופרוייקט המSיח. ושאר מעשיה של הלהקה, המה כתובים בספר דברי הימים של המטאל הישראלי.