שנתיים לאחר צאת אלבומו השני "סיום מפואר בלחיצת כפתור", שהתאפיין בהפקה ומסרים עתידנים-אפוקליפטים משהו, חזר קוב, הוא יעקב לשצ'ינסקי, אל נדב כץ, חייט ההפקה האלקטרונית ההיא, עם רעיון להניח לעתיד ולהתקיף את ההווה. עם עזרה של אלידע רמון וטל טרייביש, רקמה החבורה מארג של שירי מחאה נכונים להרגע. תחת האליאס המשונה הונאת האמרגן (שאותו לקחו מתוכנית ההומור "העולם הערב" שהגישו ארז טל ואברי גלעד 20 שנה לפני כן), כתבו שירים תחת השפעות דאבסטפ ודאנסהול ועם הרבה ביקורת חברתית-תרבותית-פוליטית נוקבת, אשר מתחילה בשיר "קוראים לזה תרבות" הלעגני, עוברת דרך האבחנה "ציון במשבר" ומסתיימת במשפט הפסקני "משרתים ואדונים...מתייונים".

קוב כתב את המילים והלחנים לשירים והחבורה הישראלית תפרה את מעטפת האלקטרו אך לא רק היא. היכרות אינטרנטית עם שני תקליטנים מברלין - DJ Bizzy Bee ו-DJ Debaser שיכנעה את אלה לשלוח ידם במעל. אל ארבעת השירים המקוריים באי.פי צורפה פרשנות מעניינת לשיר הקלאסי של אהוד בנאי, "זמנך עבר". זמן קצר לאחר צאתו, זכה הסינגל "קוראים לזה תרבות" לשני רמיקסים מאת סקילהטון (עדו צ'רני ונדב גנות) וגון בן ארי.