בגבור הביקורת הציבורית (המכלילה מדי) על התוצרת המוסיקלית של בוגרי רימון (מצד הצד האלטרנטיבי של המפה כמובן), ודאי ישנם בתי ספר ומכללות למוסיקה שנשמו לרווחה. כשאור הזרקורים שרף את רימון עד לשד יסודותיו, מכללת המוסיקה Muzik, השמה דגש על יסודות האלקטרוניקה, יכלה לטפח בהשקט ובבטחה הרכבים ואמנים משלה. למשל הילית רוזנטל.

כשמאחוריה לימודי מחול בתלמה ילין ושנה באקדמיה למחול בגרמניה, לימודי פסנתר באקדמיה למוסיקה ועוזרת טכנאי באולפני הבארבי, החליטה לנצל ביעילות יתר את הדמיון המוסיקלי, ההשפעות הנכונות, הקול הנעים והיכולת לחבר את כל המרכיבים הללו יחד שלה, בעיקר אלקטרו פופ וברייקביט אלגנטי. במסגרת סדרת האוספים שיצאה ב-Muzik תחת הכותרת Selected Works, זכתה רוזנטל לפרסם מספר שירים ("Tzumarani Koto" באוסף השלישי, "I'm Not Afraid" באוסף הרביעי) ואף גירסא אלקטרונית ל"הכעס" של רוקפור כסינגל. שיתופי פעולה רבים יצאו מתוך כתלי המכללה. כך למשל עם אילת רולר (אקא DJ אלקטרה) כצמד בשם מיסטיק ליפסטיק או כקלידנית של להקת פלורה. הרכב נוסף הוא אלטר אקו עם איתי הרמן.

שמעה יצא למרחוק כנראה, מאחר והחלה עם הזמן להלחין מוסיקה עבור סרטים, הצגות ואינסטלציות אמנותיות אחרות. בין המופעים וההצגות להם הלחינה פסקולים ו/או ביצעה מוסיקה חיה על הבמה נכללים הצגת הפרינג' לה מריפוסה, ההצגה "אדון טרללון" (משירי יוליאן טובים) של בי"ס לאומנויות הבמה, המופע "ניסוי כלים" של מרכז ביכורי העתים למחול, "טרנקילה" של אביטל דבורי, "קטנים מדי" של שרון הרמן, "מיטוזה" של אודליה קופרברג ועוד.

ב-2008 יצא האלבום "רכבת לונה פארק" בו נטלה חלק. האלבום, שהופק מוסיקלית ע"י דודי לוי, הוא פרוייקט משותף של בוגרי בי"ס Muzik שהלחינו שירים שנכתבו ע"י ילדי בית השאנטי. רוזנטל הלחינה ושרה כמה מן השירים באלבום.