בראשית 1971 התבקש קמינסקי לארגן להקת ליווי לאריק איינשטיין. הוא עשה זאת עם נגן כלי הנשיפה רומן קונסמן, הגיטריסט יצחק קלפטר והבסיסט פול סילבר. איינשטיין נתן להם את השם הפלטינה והם ליוו אותו בהופעות. כשקלפטר עזב (לאחרית הימים) תפסו את מקומו הקלידן יעקב נגר והגיטריסט סמי גרבלי (שצורף רק להופעות עם איינשטיין). ב-1972 הוחלף סילבר על ידי אלון אולארצ'יק, וכשהוא ונגר פרשו, הצטרפו לב ז'בזינסקי בבס ואלונה טוראל בקלידים וניהול מוסיקלי. הפלטינה בהרכב זה ליוותה את תיקי דיין במופע שלה והקליטה איתה עיבודים של טוראל ללחנים של מתי כספי ל"בשעות הריקות", "איך זה שכוכב" ו"כלבלב הו בידי בם בם" ואת לחנה של טוראל ל"עכשיו". טוראל הלחינה אז גם את "יש לי סבתא צועניה" ו"זה מפחיד" ששר דני גולן ו"לו האמא שלי" ששרה מירי אלוני.
כשנפסקו ההופעות עם דיין נסעה טוראל לצרפת בעקבות יעקב נגר, והפלטינה הפכה להרכב ג'אז מובהק עם הקלידן נחום פרפרקוביץ' ועם ויקטור פונרוב במקומו של ז'בז'ינסקי. כשטוראל שבה ארצה ב-1973 חזרה הלהקה לשלב ג'אז ורוק. מיכאל תפוח צורף כאמרגן ומנהל והלהקה הקליטה אלבום ראשון באפריל 1973 בהופעה חיה במועדון "ברברים". דורי הרשגל ו"קולינור" הקליטו את הלהקה בלחנים של קונסמן: "די.ג'יי דורי" (שהוקדש לשדרן דורי בן-זאב), "שיר ילדים", "אמן", "קרב תרנגולים" ו"המטיף" וגם את "Tenderly" של וולטר גרוס.
באותה שנה השתתפה הפלטינה גם בתקליטה של חוה אלברשטיין לו יהי, וב-1974 ליוותה את הופעותיה של אלברשטיין והקליטה איתה אלבום ובו עיבודים של רומן קונסמן ואלונה טוראל.
הפלטינה הופיעה גם באופן עצמאי, בין השאר בפסטיבל הג'אז היוקרתי בניו פורט ובהופעות "אמנות לעם". באותה שנה הקליטה גם את האלבום חירות ובו יצירה ג'אזית ארוכה ומורכבת בשם זה וקטעים נוספים שהלחין ועיבד קונסמן. לצד פעילותם כנגני ג'אז השתתפו חברי הלהקה בהפקות רבות כנגנים, ביניהן בתוכנית הרדיו בקול ישראל שהוקדשה לשירי הים של דוריוואל קאימי, בה קונסמן עיבד וקמינסקי הלחין את הקטע "במקצב ברזילאי", בתקליטים מג'יק גיטר ומג'יק סקס, במוסיקה למטוסי "אל על", בתוכניות טלוויזיה שונות (ביניהן תוכנית הילדים "רגע עם דודלי") ועוד. הם גם ניגנו בהופעות של בי. בי. קינג, ממפיס סלים, אסתר עופרים ועדנה גורן.
אחרי הוצאת חירות עזבה טוראל את הלהקה. קמינסקי וקונסמן המשיכו לפעול יחד עם ז'בז'ינסקי בבס, ריקי מנור (זמרת וגיטריסטית בלהקות קצב בשנות ה-60, ביניהן הכוכבים הכחולים) בקולות, חיים קריו בגיטרה ויעקב ארליך בפסנתר. הם הקליטו עיבוד ליצירתו של דביסי "הנערה בעלת שיער הפשתן", לא הפיקו אלבום ופירקו את הלהקה. קונסמן נסע לארצות הברית והעמיק את חזרתו בתשובה. קריו, מנור, טוראל וקמינסקי, בתוספת נגן הבס אוהד אינגר, המשיכו ללהקת שמיים של דני ליטני.
בשנות ה-80 וה-90 חידשו קמינסקי וקונסמן מדי פעם את הופעות הפלטינה בהרכבים שונים ובמסגרת המגבלות שיוצרת חזרתו בתשובה של קונסמן. הם הופיעו, בין השאר, ב-1982 עם הרכב שכלל את קונסמן, קמינסקי, קריו וגם איתן קנטור בבס ודני מקוב בתופים.
ב-1995 התאחדה הלהקה בהרכב שלא היה קיים קודם במיוחד לפסטיבל "ג'אז בלוז ווידאוטייפ" בסינמטק תל אביב: קונסמן, קמינסקי, פרפרקוביץ', אולארצ'יק ונגן כלי ההקשה חן צימבליסטה. בהפקה בפועל של מאיר ישראל ובעיבודיו של קונסמן הופיעה הלהקה ואף הקליטה את מיטב להיטיה, ביניהם "כישוף", "שיר ילדים", "די.ג'יי דורי", "הנערה בעלת שיער הפשתן" ועוד. זהו התיעוד הטוב ביותר של המקורית בלהקות הג'אז-רוק שלנו.
בשנת 2002 נפטר קונסמן. במלאת שנה למותו, הודיעה הפלטינה על מופע לזכרו, שיכלול את חברי הלהקה לדורותיה. לכבוד המאורע יצא על גבי דיסק האלבום הגנוז הנערה בעלת שיער הפשתן, שהוקלט ב-1976.
