סמיר נולדה למשפחה ערבית במצרים והגיעה לארץ בילדותה עם משפחתה, שנאלצה לעזוב את מצרים בשל פעילותו של האב. סמיר גדלה בארץ כיהודייה, ורק בנעוריה נודע לה שמשפחתה בעצם ערבית. העובדה הזו ליוותה אותה לאורך כל דרכה האמנותית, שהחלה עוד בנעוריה, כשהופיעה כזמרת הליווי של להקת המחול הורה ירושלים בהופעותיה בארץ ובחו"ל. קולה החם והחזק של סמיר בלט כבר אז, בעיקר כששרה את "שיר לשלום", שזכה בביצועה למשמעות מיוחדת.
ב-1986 התגייסה סמיר לצה"ל והייתה לזמרת הערבייה הראשונה שהתקבלה ללהקה צבאית. במהלך שירותה בלהקת פיקוד הדרום הופיעה סמיר בפסטיבל הזמר ב-1987, שנערך במסגרת חגיגות הזמר העברי בערד. הלהקה, עם סמיר כסולנית, שרה בפסטיבל את השיר "יונה עם עלה של זית", שזכה ללא קושי במקום הראשון וחשף לקהל הרחב את איכויותיה הקוליות של סמיר.
ב – 1988 השתתפה סמיר במחזמר "פיטר פן" בתפקיד לילי הנמרה. שירי הסולו שלה שם היו "אור ואש" ו"רוחות השמים". התקליט ובו שירי המחזמר יצא בהפקת התיאטרון העירוני חיפה, טלה אמרגנים וטמיר הפקות ב – 1989.
ב-1990 החתימה אותה חברת התקליטים "הליקון". מנכ"ל החברה, רוני בראון, מאוד האמין בסמיר והפגיש אותה עם המפיק המוסיקלי יועד נבו, שעבד קודם לכן עם מנגו ועם אתניקס. קול קורא, אלבום הבכורה של סמיר, היה אחד האלבומים היותר מושקעים ב"הליקון". סמיר ונבו עבדו על השירים במשך תקופה ארוכה ורק אז נכנסו להקלטות עצמן, שנעשו בסטנדרט חדשני ושאליהן הובא במיוחד מארה"ב הבסיסט יוסי פיין.
תשעה מבין עשרת שירי האלבום נכתבו על ידי סמיר עצמה. השיר העשירי בו, שהופיע בערבית, היה שיר עם מצרי מסורתי בשם "מגדיר" ("גורל"), המזוהה עם ביצועה של הזמרת המצרייה וורדה אלג'וריה. מילות השירים של סמיר נשענו על המסורת והדימויים של שפת אמה, ערבית, וגם הלחנים וההפקה המוסיקלית שילבו ומיזגו בין צלילים מזרחיים ומערביים. תקליט השדרים הראשון מהאלבום היה "מחול העמים", שיצא באפריל 1991 וזכה לאהדה בתקשורת. השירים שיצאו אחריו זכו רק להשמעות מעטות, ולאחר תקליט השדרים החמישי הוחלט לדחות את הוצאת האלבום עד לספטמבר 1992. גם לאחר שיצא סוף סוף, הוא לא זכה להכרה מספקת, וסמיר המאוכזבת לא המשיכה את שיתוף הפעולה שלה עם "הליקון". היא הוזמנה להופעות רבות בחו"ל, אבל הקריירה שלה בארץ נעצרה.
בשנים הבאות היא שיחקה במחזמר "פיטר פן" ובהצגה "גטו", והופיעה במסגרות שונות. היא השתתפה, למשל, בקונצרט המרכזי, שקיימה התזמורת הפילהרמונית ביום העצמאות תשמ"ח לציון היובל למדינה. בשנת 96' השתתפה סמיר באלבום The Planet Sleeps, אוסף שירי ערש מכל העולם. היא שרה בו עם ירמי קפלן בעברית ובערבית את הדואט "נומי", שנכתב על ידי קפלן. שנתיים לאחר מכן, בפסטיבל הזמר המחודש בשנת 2000 קטפו סמיר ואקי אבני את המקום הראשון בדואט "תפילת האור", אבל גם השיר הזה כמעט לא הושמע אחרי התחרות. סמיר המשיכה לשתף פעולה ולהופיע עם תלמה אליגון, מחברת השיר "יונה עם עלה של זית", ולאלבום האוסף משיריה החדשים של אליגון (2000) היא הקליטה את השירים "טנא של תות" ו"קורת גג", שאותו שרה עם גלי עטרי וזהבה בן. באותה שנה היא הקליטה יחד עם זהבה בן וקרן הכט גם את שירו של שלום חנוך, "ילדים של החיים", שאותו שרו בעצרת הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ביום השנה החמישי להירצחו.
